אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות תמורה· רבי אברהם די בוטון

פרק ד · הלכה ג

הלכה א

השוחט את החטאת ומצא בן ד' חי וכו'. נקט בן ד' חי דבן ה' בהמה דקה הרי כלו לו חדשיו ואפילו למ"ד בהוייתן הם קדושים הרי יצא לאויר העולם אחר ששחטה וכלו לו חדשיו להכי נקט בברייתא רשב"ג דאע"ג דלא כלו לו חדשיו במעי אמן הם קדושים ונאכלת כחטאת וזה מתבאר מדברי רש"י ז"ל שם אבל אין לפרש דנקט בן ארבעה משום דבן חמשה בבהמה אין שחיטת אמו מטהרתו כמו שפירשו התוס' דהא רבינו ז"ל פסק בהל' שחיטה דאע"ג דכלו לו חדשיו ששחיטת אמו מטהרתו אלא ודאי כדכתיבנא והתוס' ג"כ לפי המסקנא דקאמר בגמרא דפליגי אי ממעי אמן קדושים או בהווייתן דאפשר דהם מפרשים כדכתיבנא ורבינו פסק דלא כרשב"ג ומ"מ בס"פ ט"ו מהל' מעשה הקרבנות כתב כל דיני המשנה גבי בהמות של חולין דודאי גבי בהמות של חולין איתנהו להנהו דינים אלא משום דהגמרא רצתה לאוקומי מתני' במקדש דומיא דבכור הוצרך לומר דסבר דבהויתן הם קדושים, ואולי יהיה זה טעם לרבינו ז"ל במאי דפסק דלא כרשב"ג דסובר דאי מתני' מפרשה כולה בחולין אתיא כהלכתא ואתי רשב"ג כהלכתא והגמרא כשמוקי מתניתין בקדשים משום דבעי לאוקומה דומיא דבכור אבל אנן דקי"ל דממעי אמן קדושים משום דנקטינן דחומרא עדיף והוי חומרא לומר דבמעי אמן הם קדושים א"כ מוקמינן למתני' כולה בחולין ועדיף טפי כי היכי דליתי רשב"ג כהלכה ומקיימינן כללין דכל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו ואע"ג דלא ליהוי דומיא דבכור הא איכא חלוקה דחולין במתניתין אפילו לפי מאי דמוקמינן לה בהקדש וא"כ מסתבר טפי לאוקמיה בחולין כי היכי דליקו כהלכתא ונסתלקה תמיהת הרב בעל כ"מ ז"ל אבל קשה על רבינו ז"ל דבפרק בתרא דזבחים תנן הרובע והנרבע והמוקצה וכו' שהקריבן בחוץ פטור שנאמר לפני משכן ה' והקשה בגמרא ותיפוק ליה מואל פתח אהל מועד ומסיק בולדות קדשים וקסבר ולדות בהוייתן הם קדושים וא"כ רבינו ז"ל דפסק כאן במעי אמן הם קדושים איך כתב בפ' י"ח מהל' מעשה הקרבנות מתניתין כפשטה מקרא דואל משכן ה' כל שאינו ראוי לבא אל משכן וכו':

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות תמורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה