לחם משנה על משנה תורה, הלכות שלוחין ושותפין· רבי אברהם די בוטון
פרק ו · הלכה א
אף ע"פ שהממון משל שניהם וכו'. נראה דמכאן דקדק הרב ב"י ז"ל בטור י"ד סימן קע"ז דסובר רבינו דשנים שנשתתפו במעות והאחד לבדו מתעסק בהם דינו של המתעסק בחצי של חבירו חציו מלוה וחציו פקדון דכן כתב כאן שאע"פ שהמעות של שניהם כיון שהאחד מתעסק נקרא זה עסק ומדקאמר שנקרא עסק משמע דהיינו לענין שיהיה החצי של חלק חבירו מלוה והחצי האחר פקדון וצריכים לחלק ריוח והפסד ודלא כסמ"ג ז"ל דכתב בהיפך במצות עשה סימן פ"ב ולדברי רבינו ז"ל עובדא דר"א מהגרוניא הכי מיפרשא השתא שותפי אנן וכיון דאית לך חלק בגוף הבהמה אין צריך לתת לך שכר מהרביע אשר לי בה שהיא פקדון מאי אמרת מ"מ טרחנא טפי פורתא מפני הרביע של פקדון אמרי אינשי סתם אריסא וכו' ולא הוי רבית ההיא דטרח טפי פורתא דכן דרך אריס ואיירי דאין לו עסק אחר וכדכתב הרב בעל כ"מ דאי אית ליה עסק אחר אפילו דאינו שותף הוי כשותף ואין צריך ליתן לאריס כלום וזה הפירוש העלו התוספות בדעתם בתחילה ומשום הכי קא מקשו דמה היתה סבורה דביתהו של אריס דכיון דהיה נוטל כל הראש כשיהיה חצי הבהמה מלוה והיה השכר לר"א בחציה שהיא פקדון עתה שנשתתף עמו האריס אין לו בה לר"א אלא הרביע שהוא פקדון אצל האריס ומאותו הרביע נוטל הריוח ומפני כן יטול חצי הראש ועוד הקשו התוספות ז"ל שם דמאי קאמר השתא שותפי אנן והלא גם עתה חלקו של ר"א פלגא מלוה מפני דלפי פירוש זה שהעלו בדעתם בתחלה והוא פירוש רבינו ז"ל החצי של ר"א הוי פלגא מלוה ופלגא פקדון ותירצו התוספות ז"ל לאלו הקושיות וז"ל וי"ל דכשנשתתף היה טורח בחצי של ר"א בחנם וכו' כלומר חידשו לנו בתירוצם הפירוש האחר שהוא כדברי סמ"ג ז"ל דאחר השיתוף היה החצי פקדון והריוח של חציה היה לרבי אלעזר וליכא שום מלוה כלל בחלקו של ר"א ומאי דאמר מאי אמרת טרחנא טפי כלומר מאי אמרת דאיכא גזל משום דטרחת טפי לסלק מעות הגזל אמרו סתם אריסא למארי ארעא וכו' אבל יותר מרווח לפירוש רבינו ז"ל דטעמא דמאי אמרת אתי לסלק איסור הריבית דבהא קא עסיק בגמרא עד השתא ומ"מ קשה על רבינו ז"ל מקושיא הראשונה שהקשו בתוספות ז"ל דמה היתה סבורה דביתהו דאריס דבשלמא הקושיא השניה היא מתורצת לפירושו דמאי דקאמר השתא שותפי אנן ר"ל וכיון שיש לך חלק בה אין צריך להעלות לך שכר כדפירשתי אבל הקושיא הראשונה קשיא טובא לפירושו. ואולי נאמר דדביתהו היתה טועה שהחצי של ר"א היה הכל פקדון ושכר החצי הוי של ר"א והוא מה שמפרש סמ"ג לפי האמת ובהא היתה טועה דביתהו דאריס לפירוש רבינו ז"ל ולפי האמת אינו כן. ולפירוש סמ"ג ז"ל קשה מה תועלת היה לה שהיה נותן לו האליתא והיה מפסיד חצי השכר מחלק ר' אלעזר שמחלקו לא היה נותן לו שכר כלל יותר טוב היה לו מתחלה שהחציה שהיה הריוח שלו מפני שהיה חצי מלוה עליו וגם לפירוש רבינו ז"ל קשה למה לא אמרה לו שיתן לה אליתא ועוד יוסיפו לה חצי רביע עוד מהריוח ויהיו לו שלשה רביעים וי"ל דלא היתה חוששת אשתו אלא בדבר שהוא בודאי ולא יחסר הקרן אבל הריוח אפשר שיהיה ואפשר שיפסיד ג"כ. אך אכתי קשה לפירוש רבינו ז"ל דמאי טעמא אמרינן כשיש לו שותפות בגוה דדי לו בכל שהו אי משום דכיון דטרח בדידיה טרח נמי לבעל העיסקא וגביל לתורא גביל לתורי כשהיה פלגא מלוה ופלגא פקדון נמי נימא גביל לתורא גביל לתורי וכיון שהוא עוסק בחצי של מלוה שהריוח שלו עוסק נמי בחצי של פקדון. והתוספות ז"ל שם הקשו קושיא זו ותירצו דבהמה של שותפות אין צריך לטרוח בכל יום אלא כל אחד יטרח ביומו א"כ אפילו נשתתף במעות נמי איכא להך טעמא דליכא למימר גביל לתורא גביל לתורי דכיון דהיא בהמה של שותפות כל אחד יטרח ביומו ואיך חלק רבינו ז"ל בין היכא דאית ליה בה שותפות להיכא דלית ליה בה שותפות. וי"ל דסובר רבינו ז"ל דהיכא דאית ליה קנין בגוף הבהמה ודאי דניחא ליה למיטרח בכל יום כי הוא ידע לעסוק בה שפיר והקרן אשר לו בה ירווח אבל כשאין לו בה קרן אלא הריוח אז ודאי יאמר אני אטרח יום אחד ואתה תטרח יום אחר זה נראה לדעת רבינו ז"ל: