לחם משנה על משנה תורה, הלכות שלוחין ושותפין· רבי אברהם די בוטון
פרק ג · הלכה ז
ואין לו דרך שיקנה אדם חוב בה וכו'. קשה קצת דבפ"ז מהלכות מכירה כתב רבינו ז"ל דאגב מהני גבי שטר במקום כתיבה ומסירה וכאן לא הזכיר מ"ש לעיל דין האגב גבי מעות פקדון ולמה סתם ואמר שאין דרך אחר זולת כתיבה ומסירה והניח הדרך הנזכר ואולי סמך על מ"ש שם:
או בהקניית שטר בכתיבה ומסירה. נראה שהטור ז"ל שכתב בסימן קנ"ג דמלוה בשטר מהני הרשאה ודוקא שכתב קני בהאי שטרא וכו' מודה לרבינו ז"ל ולא פליג עליה דהיינו כתיבה ומסירה וא"כ יש לתמוה על הרב ב"י ז"ל שכתב שם שפליג על רבינו ז"ל ואינו דהיכא דכתב ליה קני בהאי שטרא ודאי דרבינו ז"ל מודה והוא פשוט וכדכתב הוא בתר הכי. והר"א ז"ל בהשגות שלא הזכיר אלא מסירת השטר נראה דאית ליה דבהרשאה לחודא ומסירת השטר סגי אע"ג דלא כתב ליה קני בהאי שטרא וכו':
ודברים אלו קלים הן עד מאד. כתב הרב בעל כ"מ ז"ל דלא קאי אלא אמאי דתקנו שאם לא היה למקנה קרקע וכו' אבל מה שתקנו שכותבין הרשאה על מלוה תקנה טובה היא כאן חזר ממ"ש בח"מ סימן קכ"ב שכתב שם ומעתה דברי הרמ"א והראב"ד ז"ל שפטרו הנתבע אע"ג דשכיב מרשה אליבא דר"ת איתנהו אפילו במלוה אבל לדברי הרמב"ם ז"ל שכתב שאין הבא בהרשאה זו רעועה פחות משליח שעשאו בעדים וכו' משמע דכי היכי דבשליח שעשאו בעדים וכו' משמע דאית ליה במ"ש הרמב"ם ז"ל שאין זו תקנה טובה הוי אפילו במלוה ואפילו לפי מה שפירש שם דקאי אתקנה שתקנו במלוה מ"מ פליגי על רבינו ז"ל ר"ת והרא"ש ז"ל דאית להו דמדין הגמרא כותבין הרשאה על מלוה דודאי הוי הרשאה גמורה וע"כ של נתבע ידון בהרשאה ודלא כהרב מוהר"י בי רב ז"ל שכתב בפסקיו סימן שע"ה דאין שום חולק על הרמב"ם ז"ל דודאי ר"ת והרא"ש ז"ל חולקים על הרמב"ם ז"ל ובעיקר הדין שכתב שם דבשטרות דידן היכא שבא בהרשאה יכול הנתבע לומר איני רוצה לדון בהרשאה לא סבירא לי הכי דאע"ג דהרמב"ם ז"ל ס"ל הכי והיה נראה דיכול לומר קים לי כהרמב"ם ז"ל מ"מ מודה בנדון דידן דכתבי בשטרות או לכל מוציא שטר זה בעדו ובשמו ואפילו דלא ליהוי אלא שליח שעשאו בעדים הרי מחוייב הלוה מן הדין לפרוע לו דהא בתחלת ההלואה נתחייב לפרוע למי שמוציא השטר בעד זה וכיון שעשאו שליח הרי זה בא בעדו וא"כ ודאי דמדינא חייב לשלם לו ולא מתקנת הגאונים ודברים פשוטים הם בעיני: