לחם משנה על משנה תורה, הלכות שלוחין ושותפין· רבי אברהם די בוטון
פרק ב · הלכה ג
או שכפר בו השליח וכו'. כתב הראב"ד ז"ל דהוי בשבועת היסת וכתב על זה הרב כ"מ ז"ל בפירוש שני שאפילו השליח מודה שקבלם צריך המשלח לישבע היסת ודבר תימה הוא זה דאין היסת אלא בטענת ברי והא דנשבעין השלוחין כשאמר נתנו למלוה כתב הר"ן ז"ל בפרק האיש מקדש דנצרף טענת המלוה שאמר שלא קיבל כלום עם טענת המשלח והוי ברי אבל הכא דמודה אין כאן טענת ברי ולכך נראה עיקר כפירוש קמא שפירש דלא קאי אלא אכפר בו השליח וכיון דיש כאן טענת ברי מהשליח שלא קיבל מהמשלח נשבע המשלח היסת: