לחם משנה על משנה תורה, הלכות שכנים· רבי אברהם די בוטון
פרק יא · הלכה ג
ואם הזיק בשעת הנדנוד חייב לשלם וכו'. כתב הרב ב"י בח"מ סימן קנ"ה שטעם רבינו ז"ל משום דקא מודה ר' יוסי בגירי דיליה וכל גירי דיליה חייב לשלם וכו' ותימה הוא זה דמודה רבי יוסי לענין הרחקה והרי איכא גירי דיליה שמרחיקין ואינו חייב לשלם דהיינו זורה ורוח מסייעתו אלא ודאי לא ידע ליה רבינו ז"ל הא אלא מסברא. ועדיין יש לדקדק בדברי רבינו ז"ל אם בשאר נזקים שחייב להרחיק אם לא הרחיק אם חייב לשלם דבהא כתב הטור ז"ל פלוגתא בסימן קנ"ה דהראב"ד ז"ל ס"ל דפטור ובעל הטור והרא"ש אביו ז"ל סבירא להו דבכולהו חייב לבד מהיזק נמיה ונפוץ כתנא דאמר בגמרא דהוא גרמא ופטור ורבינו ז"ל כתב חיוב כאן גבי נדנוד דכותל דוקא משמע דבכל שאר הנזקים אם לא הרחיק פטור כדעת הראב"ד ז"ל אבל מדכתב פטור גבי היתה הרוח מסייע וכו' ובכל שאר לא כתב פטור משמע דבשאר חייבים ומכרעה לי מילתא דס"ל כהראב"ד ז"ל דפטור דאי בכולהו חייב לבד מפשתן ע"כ נמי הרחקת שובך ונמיה פטורה דאמרינן בגמרא בהדיא דהוא פטור וא"כ למה לא כתבו רבינו ז"ל בפ"ט א"ו דבכולהו אית ליה דפטור לבד מנדנוד הכותל וכתב הרב בפשתן דאמרוהו בגמרא בהדיא וה"ה לאינך ועדיין צ"ע: