לחם משנה על משנה תורה, הלכות שכנים· רבי אברהם די בוטון
פרק י · הלכה ח
מי שהיתה שדה חבירו נטועה וכו'. תימה הרבה בדברי רבינו ז"ל שהוא מפרש מימרא דרבא בר חנן דהנהו דיקלי דהוו אמצרא דרב יוסף שהרחיק שתי אמות כדינו ובבבל היה וא"ל הא ארחיקי לי והשיב לו דלגפנים בבבל בעינן ד"א כארץ ישראל א"כ נמצא דבא"י הכל שוה ובכולהו ד"א והחילוק הוא בבבל דוקא דבין גפנים לגפנים שתי אמות ובין גפנים לאילנות ארבע אמות א"כ מאי מקשה ליה בתר הכי והא אנן תנן אחד גפנים ואחד אילנות הא מתני' בא"י הוא דקאמר אא"כ הרחיק ד"א והיינו דוקא בא"י ומאי משני ה"מ בין אילן לאילן וגפנים לגפנים דהא כיון דבא"י קיימינן במתני' לא שני לן כלל ולא הו"ל לשנויי אלא היינו דוקא בא"י. ונ"ל דהכי פריך לדעת רבינו ז"ל והא אנן תנן אחד גפנים ואחד אילן ושמואל דקאמר לא שנו וכו' לא חלק בין בבל לא"י דכאן הוי ארבע אמות וכאן הוי ד"א ואי מתני' בכל גוונא מיירי ובכל מאי דמיירי מתני' וקאמר ד"א קאמר שמואל לא שנו וכו' אבל בבבל שתי אמות וכו' ותירץ דמאי דחלק שמואל הוא בין גפנים לגפנים דבעינן שתי אמות ומשום דמתני' מיירי נמי בהכי מש"ה קאמר שמואל שתי אמות וה"ק שמואל לא שאנו דין זה כולל אלא בא"י אבל בבבל איכא דוכתא דהוי שתי אמות כמו גפנים לגפנים אבל גפנים לאילנות בבבל הן שוים וכל זה דוחק אח"כ ראיתי בנימוקי יוסף ז"ל פרק לא יחפור שמשמע מדבריו כעין תירוץ זה ע"ש. עוד כתב ה"ה ז"ל על מ"ש רבינו ז"ל בין אילנות לאילנות שהוא טעות וכתב ומוכרח הוא מן הברייתא שאמרו לא יטע אדם אילן אא"כ הרחיק שתי אמות וא"א להעמידה וכו' קשה דאמאי לא מוקמינן ליה בשדה לבן כדכתב רש"י ז"ל לא יטע אדם אילן סמוך לשדה הלבן בין שדה אילן ונימא דבה דוקא איירי ברייתא אבל אילנות לגפנים ארבע וי"ל דאולי דרבינו ז"ל סובר דבלבן לא בעי הרחקה ולכך לא כתב שדה סתם כלישנא דמתני' אלא מי שהיתה שדהו נטועה וכו' אי נמי דשדה לבן הוי כאילנות וגפנים כדכתב הרא"ש ז"ל דעדיף מינייהו וכן הטור בסימן קנ"ה וזה נכון שטעם זה הוא מוסכם לדעת הפוסקים ז"ל: