אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות שכנים· רבי אברהם די בוטון

פרק ט · הלכה ב

הלכה א

מרחיקין את הגפת ואת הזפת וכו'. רבינו לא כתב כאן זבל וכתב גפת במקומו וגבי שבת כתב רבינו זבל ולא כתב גפת נראה דרבינו אית ליה כאן במשנה גפת ובשבת אית ליה זבל וקשה דא"כ כי היכי דפריך גמרא גבי סלעים וחול דאמאי תני התם חול והכא סלעים אמאי לא הקשה הכי גבי זבל וגפת ולפי האמת ג"כ קשה דליתא ביה תירוצא דרבא. וי"ל דגבי זבל וגפת לא מצי למיפרך הכי משום דס"ל דאין דרך להטמין בגפת ולכך לא תני גבי שבת וזבל לא תני הכא גבי נזקין משום דאע"ג דלענין הטמנה הוי איסור מ"מ אינו נזק כ"כ אלא דשם החמירו גבי שבת אבל בסלעים דרכן להטמין קצת כדכתבו התוס' ז"ל ולכך פריך דאמאי לא תני לה התם גבי שבת וגבי חול פריך דאמאי לא תני הכא משום דאשכח רבי אושעיא דתני ליה הכא כדאיתא בגמרא זה נראה ליישב דעת רבינו ז"ל אם גירסתו כן במשנה כמו שנראה מדבריו וא"ת אמאי לא תני רבינו הכא חול לח וי"ל דהא אמרינן בגמרא דתנא דידן לא חשיב ליה משום דתני אמת המים ועל דא סמך רבינו ז"ל ומ"מ הטור ז"ל מנאו דרצה לבאר יותר:

את הזרעים ואת המחרישה וכו'. בגמרא אמרו גבי זרעים תיפוק ליה משום מחרישה ותירצו במפולת יד ובמחרישה אמר ותיפוק ליה משום זרעים ותירצו בחורש לאילנות ותיפוק ליה משום מיא תנא בארץ ישראל קאי דכתיב למטר השמים תשתה מים ע"כ ורבינו ז"ל לא הוצרך לפרש דזרעים משמע בכל גווני ומחרישה משמע בכ"מ:

ואת הגומא שמתקבץ בה מימי רגלים וכו'. כתב ה"ה ז"ל לשון המשנה מי רגלים ופירשו בגמרא שופכין וזה תימה דבגמרא לא אמרו כן אלא אליבא דרבה בר בר חנה והא איתותב רבה בר בר חנה וא"כ מתני' אפילו בהשתנה איירי ועוד תימה על הטור ז"ל שהבין דברי רבינו ז"ל בסי' קנ"ה דתרתי בעינן הרחקה וסד בסיד שכן כתב שם לפרש דברי רבינו ז"ל אבל אם מתקבצין בגומא אפילו בכותל של אבנים צריך להרחיק שלשה טפחים וסד בסיד דהיכי מצינא למימר הכי הא כד אוקמוה בגמרא מתני' דמרחיקין מי רגלים היינו בלא סיד דמתני' לא תני סיד בסיפא וכי אמרת דקאי במסקנא הך אוקימתא דשופכין ואיירי בכותל של אבנים איך אפשר לומר דתרתי בעינן דאי מתניתין בשופכין איירי ובכותל של אבנים הא במתניתין לא בעי סיד. ולכך אני אומר דה"ה ז"ל והטור הם חלוקים בפירוש דברי רבינו ז"ל דלדברי הטור ודאי דרבינו ז"ל סובר דמתני' לא איירי בשופכין דאיתותב רבה בר בר חנה והך דינא דגומא לא הוי בשופכין דמתניתין בהשתנה איירי אלא נפקא ליה מסברא דאפילו בכותל של אבנים כיון שהוא גומא בעינן תרתי וכ"נ מדברי הרמ"ה ז"ל שהביא הטור ז"ל שהם מוסכמים לדברי רבינו ז"ל דגומא לא הוי שופכין שכתב שם ה"מ משתין או שופכין אבל ביב של מי רגלים או גומא וכו' משמע דהך דינא דגומא מסברא ידע ליה ולהכי כתב דבעינן תרתי זה נ"ל פירוש דברי הטור ז"ל. ומ"מ קשה לדבריו דרבינו ז"ל היה לו לכתוב הך הרחקה דגומא לעיל ולערביה עם החלוקות דבעינן תרתי הרחקה וסיד ומדכתבו כאן גבי בבא דלא בעי סיד משמע דהך איירי כי הא ולדעת ה"ה ז"ל נתיישב זה דהוא מפרש דברי רבינו ז"ל דהיינו שופכין ואע"ג דאיתותב רבה בר בר חנה לא איתותב אלא משום דאיהו איירי סתמא אפילו בכותל לבנים אבל מ"מ דינא דשופכין אמת בכותל של אבנים תדע לך דברייתא דקאמרה לא ישפוך אדם מים בצד כותלו של חבירו אא"כ הרחיק וכו' במאי מוקמת לה אי בכותל לבנים אמאי נקט ישפוך ישתין מיבעי ליה אלא ברייתא איירי בשופכין ואיירי בכותל אבנים ולכך בעינן שופכין להרחקה והשתא מתני' דקאמרה מי רגלים וכו' מצי לאוקמה ג"כ בכה"ג בשופכין ובכותל של אבנים והן הן דברי רבינו ז"ל ולדברי ה"ה ז"ל לא בעי סיד אלא הרחקה לחודה ובאו דבריו על נכון. איברא שראיתי בפירוש המשנה שמפרש רבינו ז"ל מתני' בכותל לבנים ובהשתנה ומ"מ אפשר שיודה שם שהדין דשופכין אמת מכח ברייתא דנקט לא ישפוך כדכתיבנא ומ"מ מ"ש ה"ה ז"ל שסובר רבינו ז"ל דפירוש המשנה דמי רגלים הוי שופכין ליתיה לפי מ"ש הוא ז"ל בפירוש המשנה:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות שכנים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה