לחם משנה על משנה תורה, הלכות שכנים· רבי אברהם די בוטון
פרק א · הלכה ד
כדי חרישת יום וכו'. בגמרא הקשו אי יומא זרעא תרי יומי כרבא לא הוי אי יומא כרבא יומא זרעא לא הוי ותירצו ואיבעית אימא יומא זרעא באתרא דכריב ותני אי בעית אימא יומא כרבא ובהדורי לישנא אחרינא איפכא אי בעית אימא יומא כרבא באתרא דכריב ותני ואי בעית אימא יומא זרעא ובהדורי וכתבו התוס' ז"ל דר"ח ז"ל גריס ואי בעית אימא בכרבא וזרעא ובהדורי וכתבו התוס' פי' בית חרישת יום ושפיר הוי יומא לזרעא דכשיבא לזורעה חורש ובחזרתו עוד מושך המחרישה על הקרקע וזורע וכו' ונ"ל דרבינו ז"ל גורס כי הך גירסא דר"ח ז"ל וכפירושו ולכך כתב סתם חרישת יום אחד דהיינו יומא דכרבא וביום הזריעה חוזר וחורש ומשום דסתם חרישה הוי יומא דכרבא סתם רבינו דאם לא תאמר כן היה לו לרבינו ז"ל לפרש במאי איירי כיון דבגמרא שקלינן וטרינן בהכי:
ושדה שמשקים אותה בכלי וכו'. היינו מאי דאמרינן בגמרא דוולא מאי וכפירוש ר"ח שפירש ארץ שמשקין אותה בדלי לכל אחד ואחד והקשו בתוס' ז"ל דא"כ בבבל מאי והרב"י תירץ בח"מ עיין שם ולי נראה דרבינו ז"ל סובר דזה השיעור לא נאמר אלא בבבל דוקא וקאי אמאי דקאמר לעיל בבבל מאי וכנגד מ"ש למעלה גינה בארץ ישראל כתב כאן שדה שמשקין אותה בכלי דהיינו כמו גינה דעל הסתם משקין אותה בכלי: