לחם משנה על משנה תורה, הלכות שכירות· רבי אברהם די בוטון
פרק ב · הלכה ד
המוסר לחבירו דבר המחובר וכו'. בפ"א מהל' מכירה בבבא המתחלת כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע כתב ה"ה ז"ל מ"ש שם דאפילו ענבים העומדים ליבצר הרי הן כקרקע וכו' וא"נ בשבועה שאני וכן נראה דעתו בפ"ב מהלכות שכירות ע"כ נראה דהוקשה לו דאיך פסק רבינו דלא כרבנן דאמרי דענבים העומדים ליבצר הרי הם כקרקע ותירץ דלא אמר כן אלא לענין שבועה משום חומרא אבל לענין מקח וממכר לא ואתו דברי רבינו כרבנן ודבר תימה הוא זה דאיך תירץ במה שכתב דרבנן לא אמרי כן אלא לענין שבועה הא אפילו בשבועה פסק רבינו דלא כוותייהו שכן כתב פ"ה מהלכות טוען ונטען טענו ענבים העומדים ליבצר וכו' והוא שאינם צריכים לקרקע וכו' והוא דלא כרבנן דאמרי דאפילו אינם צריכים לקרקע הרי הם כקרקע א"כ איך רצה להסכים דברי רבינו עם דברי רבנן ועוד צריך לעיין מ"ש וכן נראה דעתו בפ"ב מהלכות שכירות ואיך נראה משם. ונראה לתרץ דכוונתו במ"ש דשבועה שאני ולא פליג אחילוק שאמר קודם לכן דדברי רבנן לא הוו אלא כשצריכים לקרקע קצת אלא כתב כן משום דמ"מ קשה לו דענבים העומדות ליבצר דהוזכר בדברי רבינו לא הוו דומיא דענבים העומדות ליבצר דאמר בגמרא דבדברי רבינו צריך לומר שאינן צריכים לקרקע כלל ובדברי הגמרא ר"ל שצריכים קצת וזה דוחק דלשון אחד יפורש בדברי רבינו באופן אחד ובדברי הגמרא באופן אחר לכך קאמר דאע"פ שנפרש דענבים העומדות ליבצר שהוזכר בדברי רבינו שר"ל שצריכים לקרקע קצת דומיא דגמרא מ"מ לא קשה דאע"ג דאמרינן בגמרא שצריכים קצת הוו כקרקע היינו דוקא לענין שבועה אבל לענין מקח וממכר אפילו צריכים לקרקע קצת הוו כמטלטלין אבל כשאינם צריכים לקרקע כלל אפילו לענין שבועה הוו כמטלטלין וזהו שכתב בהלכות טוען ונטען לענין שבועה דכשאינו צריך לקרקע ר"ל אין צריך לו כלל דהוו כמטלטלין וכן נראה דעתו בפ"ב מהלכות שכירות כלומר דדעתו לחלק בין דבר לדבר ששם כתב וחילק בין דין השומרים לדינים אחרים שכתב שם שענבים העומדים ליבצר הרי הם כקרקע בדין השומרים משמע דדעתו לחלק בין דבר לדבר בענין זה ה"נ אמרינן דמחלק בין שבועה לשאר עניינים, מ"כ:
המוסר לחבירו דבר המחובר וכו'. איכא לאתמוהי טובא בדברי רבינו ז"ל ובדברי ה"ה ז"ל במ"ש ה"ה שם בפ"א מהלכות מכירה דאולי מחלק רבינו בין שבועה לדבר אחר היינו החילוק דאית ליה להראב"ד ז"ל בהשגות פ"א מהלכות טוען ובודאי שממה שכתב רבינו כאן משמע הך חילוק משום דכאן לא חילק בין צריכין לאינן צריכין משמע דאית ליה כרבנן דכל המחובר לקרקע כקרקע דמי ורבנן לא קאמרי אלא לענין שבועה דוקא והכא דהוי לענין שבועה פסק רבינו כן וזהו שכתב ה"ה ז"ל שם וכ"נ דעתו בפ"ב מהלכות שכירות אבל מ"מ תימה דאיך אפשר לומר כן דהא בה' טוען בענין שבועה איירי ומ"מ חילק שם בין צריכים לאינן צריכים והרב ב"י כתב דאית ליה בהא כהר"י הלוי שכתב הטור בח"מ סי' צ"ה דמחלק בין שומרים למילי אחריני וטעמא משום דבשומרים לא יהיב ליה אדעתא למתלשינהו ולזה נראה שכיון רבינו כאן שכתב בדין השומרים וכיון שנחלק בין שומרים לדבר אחר כדברי הר"י הלוי ז"ל כן נחלק בין שבועה לדברים אחרים כדכתב הר"א ז"ל בהשגות וכמו שרצה ה"ה ז"ל לומר בדעת רבינו וקשה דהא בגמרא פ"ק דסנהדרין ובפרק השולח גבי פלוגתא דהמקדיש עבדו מועלין בו או אין מועלין בו דאמרו שם לימא הני תנאי כי הני תנאי ותלו בגמרא ההיא פלוגתא בפלוגתא דר"מ ורבנן דשער העומד ליגזז הוי כענבים העומדים ליבצר ותירצו דאפילו ר"מ מודה גבי שער משום דבענבים כל כמה דקיימי מכחשי אבל בשער כל כמה דקאי משבח ולפי החילוקים האמורים למה לן לתרוצי הא בהא אין מקום לאותה התלייה דאפילו רבנן יודו גבי שער דהתם שאני דהוי ענין שבועה כדברי הראב"ד או שאני דין שומרים כדברי הר"י הלוי. ותו קשיא במה שרצה ה"ה לומר בפ"ה מהלכות טוען דרבינו פסק כרבנן אלא דאית ליה דפלוגתא דרבנן הוי בצריכים לקרקע קצת דהיכי מצי לומר כן דהא אמרו בהשולח ובפ"ק דסנהדרין דכל כמה דקיימי מכחשי ואי צריך לקרקע היכי מכחשי ותו קשיא היכי מצי לומר דפסק כרבנן הא רבינו בפ"ה מהלכות מעילה כתב המקדיש עבדו אין מועלין בו ולא בשערו אע"פ שהוא עומד ליגזז מפני שהוא מחובר לו שכל זמן שהוא מחובר הולך ומשביח ע"כ ואם רבינו ז"ל פסק כרבנן איך כתב טעם דאשבוחי אשבח דלא נאמר טעם זה בגמרא אלא לר"מ. ולתרץ כל אלו הקושיות אני אומר דמאן דתלי פלוגתא דשער בפלוגתא דענבים בגמרא היה סבור דלעולם מעלינן דרגא בשער מבענבים דבענבים כשאינן צריכים לקרקע הם עומדים ליבצר בהכרח מפני שמכחישין אבל השער אינו מכחיש כל כמה דקאי ואע"ג דלא מסיק אדעתיה אשבוחי משבח כדתרץ לו המתרץ מ"מ היה סבור דכיון דאינו מכחיש והתם בענבים מכחשי מעלינן דרגא בשער מבענבים והשתא לפי' ה"ה ז"ל שפירש דפלוגתא דענבים הוי בצריכים קצת ובשער אע"פ שאינו צריך כלל הוי כענבים הצריכים קצת וכי היכי דפליגי בענבים בצריכין קצת ה"נ פליגי בשער באינו צריך כלל וכדתריץ גמרא דהתם מכחשי לאו דוקא דמכחשי בההיא שעתא אלא כיון דבתר דגמרי ואינם צריכים לקרקע כלל מכחשי ושער לעולם אינו מכחיש אלא אדרבה לעולם משביח מעלינן תרי דרגי בשער מבענבים דבענבים לר"מ אע"פ דצריך קצת הוי כמטלטלין ושער אע"ג דאינו צריך כלל יודה ר"מ דהוי כקרקע נמצא דהחילוק בין מקשה למתרץ הוא אם מעלינן חד דרגא בין שער לענבים העומדים ליבצר או תרי דרגי ולפירוש הר"י הלוי ולפירוש הראב"ד מחלקי בין שומרין לשאר דברים או בין שבועה לשאר דברים למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה כיון דלדידהו פלוגתא דר"מ ורבנן גבי ענבים העומדות ליבצר הוי באינם צריכים לקרקע כלל וכבר אמרנו דמעלינן דרגא בשער א"כ אע"ג דהתם לא הוי כמחובר אלא לענין שבועה או לדין השומרים הכא מעלינן דרגא והוי כמחובר ואע"ג דליכא טעמא דשומרין ולא טעמא דשבועה והוצרכו לידחק בכל זה ליישב סוגיא דנערה שנתפתתה דקאמרה כל העומד ליבצר כבצור דמי וכדכתבו התוס' ומ"ש רבינו ז"ל בהלכות מעילה טעמא דאשבוחי משבח אע"ג דלא צריך הך טעמא אלא לר"מ דלרבנן אינו צריך לה"ט דאשבוחי משבח אלא כיון דאינו מכחיש אע"פ שלא ישביח מעלינן דרגא בשער כדתלי בגמרא פלוגתא הא בהא מ"מ כיון דהוצרך לחלק בין הא להא אמר הטעם היותר מרווח אע"ג דלא צריך אלא לר"מ, ולתרץ מ"ש ה"ה בפ"א מהלכות מכירה דכוונת רבינו לחלק בין שבועה לשאר דברים נ"ל לומר דאין כוונת ה"ה ז"ל לומר דהחילוק הוא משום שבועה דוקא אלא משום החילוק שחילק הרב רבו ן' מיגאש ז"ל בין שומרין לשאר דברים משום דלא יהיב ליה אדעתא למתלשינהו אע"פ שלא ראה ה"ה ז"ל דברי הרב ן' מיגאש ז"ל מ"מ עלה על דעתו חילוק זה אלא שאין נ"ל טעם נכון כדכתב בהל' טוען פ"ה שאינו נראה טעם לחלק ביניהם אבל מ"מ קצת טעם הוא ואינו נראה לו טעם מספיק אלא משום דהוי לענין שבועה דהוי תרתי משמע לו שהוא חילוק אמיתי וזהו שכתב בפ"א מהלכות מכירה שבועה שאני כלומר טעם שבועה וטעם שומרים ולא הזכיר הטעם דשומרין מפני שכבר ביארו בהלכות טוען ונטען ואע"פ שכל זה נראה דוחק מ"מ אני אומר כן ליישב דברי ה"ה ז"ל. וראיתי בדברי הטור ז"ל שכתב בח"מ סי' צ"ה על דין זה וכתב בעל העיטור דוקא גידולי קרקע אבל תלוש ולבסוף חברו כגון כותל בנין וצינור שקבעו וכו' קיי"ל כחכמים דהמחובר לקרקע לאו כקרקע ע"כ ולכאורה נראה קשה דחכמים אית להו דהמחובר לקרקע הוי כקרקע והיכי כתב קיי"ל כחכמים. ואעתיק לך לשון בעל העיטור ותראה הדבר מבואר כתב שם גבי מלוה ע"פ וז"ל ומסתברא דוקא גידולי קרקע אבל תלוש ולבסוף חברו כגון כותל בנין וכגון צינור שקבעו וכוורת דבורים קי"ל כרבנן דאמרי כל המחובר לקרקע אינו כקרקע דתנן דף של נחתומין שקבעו בכותל ר"א מטהר וחכמים מטמאים אבל ר"ח אמר מדשלח רב נחמיה לרבה כי אתיא האי איתתא קמך אגבה עישור נכסי מאצטרובלי דריחיא דאינון מטלטלי קבועין בקרקע ש"מ סוגיא דשמעתתא כר"א סלקא דאמר כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע ע"כ והא דשלח רב נחמיה איתא בפרק המוכר את הבית בב"ב ושם כתב ג"כ רשב"ם ז"ל ורבינו חננאל פסק כן מהך טעמא ומכאן יתבאר לך דחכמים דהזכיר העיטור הוו חכמים דדף של נחתומים דמס' כלים פ"ח ומ"ש הטור ז"ל לעיל דרבינו חננאל פסק כר"א יפה כתב כר"א דהיינו ר"א דאית ליה אפילו בתלוש ולבסוף חיברו הוי מחובר לקרקע ולא כדהקשה הרב ב"י ז"ל דהיה לו לומר כרבנן דהוא ודאי לא ראה דברי בעל העיטור ז"ל דאילו ראהו לא היה כותב כן אבל מ"מ קשה קצת בדברי הטור ז"ל דאי ר"ח פליג על בעל העיטור למה כתב הטור ז"ל לעיל דברי ר"ח ז"ל ואח"כ דברי בעל העיטור ז"ל בסתמא ולא ביאר שהם חולקים, ע"כ: