אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות שכירות· רבי אברהם די בוטון

פרק ב · הלכה ב

הלכה א

ותקנו חכמים שנשבעין וכו'. בפ"ה מהלכות טוען כתב רבינו על דברים שאין נשבעין עליהם מן התורה הקרקעות וכו' ואח"כ כתב ועל כולן נשבעין שבועת היסת אבל כאן בשומרין לא כתב שנשבעין היסת מפני דהתם דאיירי במודה במקצת או עד אחד דאם יודה היה משלם אלא שהתורה לא הטילה עליו שבועה שייך שבועת היסת כדי שיודה שאם יודה ישלם אבל כאן אפילו שיודה לא ישלם כלל שהתורה פטרה אותו מכל מגניבה ואבדה ואונסין ואע"ג דחייב בפשיעה לדעת רבינו מ"מ לא הטילו עליו שבועה אפילו מדרבנן מפני כך. אבל הטור בסימן ש"א כתב בדין השומרין דעבדים ושטרות וקרקעות נשבעין עליהן מדרבנן ולא ידעתי מה שבועה שייכא בהן כיון דהוא פטור מן הכל. ואם נאמר דס"ל לטור דחייב בפשיעה כדעת הרמב"ם שייכא בה שבועה אבל בסי' צ"ה וסי' ס"ו כתב בשם הרא"ש בהיפך ונראה מלשונו שהוא מסכים להם ולא היה לו לסתום נגד סברתם והיה לו לבאר אם דעתו כדעת הרמב"ם. ואם נאמר דהך שבועה הוי שאינה ברשותו כדכתב הראב"ד בהשגות פ"א מהלכות טוען דמשבועה שאינה ברשותו לא פטרוהו גם זה אינו שהטור ז"ל בסי' צ"ה כתב על דברי הראב"ד וכתב עליו ולא נהירא וכו' וסבר דאפילו משבועה שאינה ברשותו פטרוהו. ג"ז מ"כ:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות שכירות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה