לחם משנה על משנה תורה, הלכות שכירות· רבי אברהם די בוטון
פרק א · הלכה ו
הואיל והשומר הראשון חייב באחריות. אע"ג דלא נאמר טעם זה בגמרא אלא לשמואל אבל רב לית ליה האי טעמא דהא אית ליה במלוה דאע"ג דאם בא לחזור אינו חוזר חייב באחריותו ורבינו פסק כרב מ"מ כתב טעמא דשמואל ללמדנו דהיכא דאינו חייב באחריותו כגון דנתנו למי שרגיל אצלו כדכתב ה"ה דפטור ולזה כיון ה"ה במ"ש ונפקא מינה וכו' כלומר רבינו כתב טעם זה אע"ג דליתיה משום דנפ"מ הא. כתב ה"ה ויש מי שהיה סובר וכו'. זהו היפך דעת התוס' שהם סוברים דדוקא היכא דאיכא שבועה דמצי למימר דל אנת ודל שבועתך אז ישלם למשכיר אבל אי ליכא שבועה ישלם לשוכר והרא"ש חלק עליהם וכן הטור בח"מ סי' ש"ד נראה דעתו כיש מי שסובר וטעמא משום דחשיב שוכר כאילו השאילו בשליחות משכיר אבל אין הטעם משום דמצי למימר ליה פרתי גבך דהא כבר דחו התוספות טעם זה מכח ההיא דהשואל (דף צ"ו) האשה ששאלה פרה ואח"כ אינסיבא כדאמר שם אלא טעמא כדכתיבנא וכן כתב הרא"ש בפסקיו. כתב הטור בח"מ סי' קכ"ה ואם החזיר לו המנה לראובן והעני ואח"כ לא היה לו לפרוע בענין שהפסיד שמעון שלו לוי חייב לשלם וכו' והרמב"ם כתב החזירו לו שניהם חייבים באחריותו וכו' נראה שהבין דברי רבינו דחייבים הם באחריותו רצה מזה גובה רצה מזה גובה אבל הטור לא ס"ל הכי אלא דוקא היכא דהעני ראובן ומש"ה כתב דהרמב"ם פליג עליה אבל ה"ה בפ"ז מהלכות מלוה כתב על דברי רבינו וכן מצאתי בתשובה להרי"ף אם העני הלוה השליח חייב וכן עיקר ששניהם חייבים באחריותו וכדברי רבינו ע"כ נראה שהבין כוונת הרמב"ם שהוא כדברי הטור ז"ל דדוקא היכא דהעני הלוה אבל לא העני אינו חייב ולשון רבינו משמע כדברי הטור: