לחם משנה על משנה תורה, הלכות שחיטה· רבי אברהם די בוטון
פרק ד · הלכה יג
התחיל העכו״ם לשחוט מיעוט הסימנין וכו'. בפ' השוחט (חולין דף כ"ט:) אמר רשב״ל משום לוי סבא וכו' (עיין בכ"מ). ופירש״י מעשה שהיה כדי וכשיעור לטורפה בו נעשה ביד עכו״ם ע״כ. וא״כ תימה על רבינו איך תלה הדבר מפני שישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף ואינה לשחיטה מתחילה ועד סוף אלא לבסוף הא כששחט העכו״ם מיעוט הקנה והושט הרי עושה אותה טרפה ובודאי דפסולה אפילו למ״ד אינה אלא לבסוף. ונ״ל דרבינו אינו מפרש שהרי עושה אותה מעשה טרפה כפירש״י ז״ל שרש״י ז״ל הוקשה לו למ״ד אינה לשחיטה אלא לבסוף הא אזלינן בתר גמרה ותירץ דמ״מ שחיטת ישראל לא הויא וא״כ הוי כקוץ בעלמא אבל רבינו ז״ל מתרץ באופן אחר שכשאמרו אינה לשחיטה אלא לבסוף ר״ל שכשמשלים הישראל הקנה אע״ג שהעכו״ם שחט חציו בהשלמת רובו הוי כאילו שחט הוא הכל וכן בששחט העכו״ם חצי הושט והשלימו הישראל דהשלמת הרוב הוי כאילו שחט הכל אבל כשזה שחט כל הקנה או רובו הרי הישראל לא השלים הרוב לומר שהוי כאילו שחט כל הקנה ולא אמרינן אינה לשחיטה אלא לבסוף לומר שכשהשלים הושט הוי כאילו שחט הקנה דאין סימן אחד משלים לסימן האחר דכל סימן הוא בפני עצמו וז״ש שהרי עושה אותה טרפה כלומר בשחיטת הקנה הרי נעשה טרפה ואין זה יכול להכשירה א״כ לפי פירוש זה בששחט העכו״ם מיעוט הקנה ומיעוט הושט והישראל השלימן למ״ד אינה לשחיטה אלא לבסוף הוי כשרה וכשאמר רב יוסף בגמרא לא נחלקו אלא כגון ששחט מיעוט סימנין בחוץ ה״ה דבשחיטה מצי למימר הכי דהיכא דשחט עכו״ם מיעוט קנה או ושט וישראל גמרן פליגי אלא משום ההוא דלעיל דנקט שוחט בחוץ ובפנים נקט נמי הכי: