לחם משנה על משנה תורה, הלכות שחיטה· רבי אברהם די בוטון
פרק א · הלכה ז
עד ראש כנף הריאה וכו'. בפרק אלו טרפות (חולין דף מ"ה) אמרו כל הצואר כלו כשר לשחיטה מטבעת הגדולה וכו' (עיין בכ"מ) בעי רב חנינא ואיתימא רב חנניא וכו' (עיין בכ"מ בד"ה אנסה הבהמה וכו'). ומשמע בדברי הגמרא דבאנס הוא את הסימנין פשיטא ליה שהיא פסולה ועל דא קאמר רבא ובלבד שלא תאנס וכן ר״י ור״ל אמרו אנס בסימנין וכו' פסולה וא״כ יש לתמוה על רבינו שכתב ששניהם ספק דהא לא איבעיא לן בגמ' אלא אנסה עצמה אבל אנס הוא פשיטא לן כדפרישית. וי״ל דרבינו מפרש דלא שאני לן בין אנסוה לאנסה עצמה ומ״ש רבא ובלבד שלא תאנס ר״ל בין אנסה הבהמה עצמה בין אנס הוא ולא כדפרש״י ז״ל שר״ל דוקא אנס הוא דהא לא תאנס סתמא קאמר ומשמע כל אונס ולפי זה הכי בעי רב חנינא נהי דאמר רבא לא תאנס לכתחלה מיהו אי עבר ועבד שאנסה עצמה וה״ה שאנס הוא מאי ואסיק בתיקו וכיון דאסיק בתיקו מפרש רבינו דמאי דקאמרי ר״י ור״ל אנס בסימנין ושחט פסולה ר״ל פסולה מספק דאסיקו בתיקו: