אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב· רבי אברהם די בוטון

פרק ז · הלכה ז

הלכה ו

כמה נוטל מהן לולב אחד. כתב ה״ה אבל הרמב״ן ז״ל כתב דהלכה כר״ע וכו' דברי הרמב״ן פירשם הר״ן ז״ל בפירוש ההלכות וכלל דבריו דר' ישמעאל דהזכיר שנים קטומים ואחד אינו קטום משמע שנים קטומים הוא לכתחלה אבל בדיעבד בחד שאינו קטום סגי ועל דא פליג ר״ט וכ״ת א״כ וחד דקטים סגי כשתירץ הגמ' חד ולא קטים לא שכיח אכתי לדרוש להו כר״ע ור״ט דחד וקטים סגי, לתרץ זה כתב הר״ן וזה לשונו ומשום הכי פרכינן דוקא ולדרוש להו כר״ע משום דקים לן דהלכתא כוותיה דאפילו תימא דלא בעי למדרש כקולי דתרוייהו לאכשורי בחד וקטים מ״מ לדרוש להו כר״ע ע״כ. ועדיין הקושיא במקומה דכיון דשמואל לא בעי למפסק כקולי דתרוייהו איך פסק הוא כקולי שניהם. וע״ק דמ״ש ר' ישמעאל שנים קטומים ואחד אינו קטום לכתחלה קאמר למה הוצרך לומר בגמרא חזר בו ר' ישמעאל ממאי דאמר תחלה שלשה הדסים לימא דמאי דקאמר מתחלה שלשה הדסים לכתחלה קאמר ואח״כ שנים קטומים ואחד אינו קטום ותו קשיא מאי מקשה ולדרוש להו כר״ע הא לכתחלה כ״ע מודו דבעינן שנים קטומים ואחד אינו קטום כדכתב הרמב״ן ואם כן היכי הוי מצי למדרש כר״ע כיון דלכתחלה מיהא לא עבדינן ליה. ונראה לתרץ לקושיא הראשונה עם הקושיא האחרונה דאע״ג דאנן נקטינן כתרוייהו ובחד וקטים סגי היינו בדיעבד ומ״מ שמואל לא הוה בעי ליה למדרש כקולי דתרוייהו כיון דלכתחלה כ״ע מודו דלא מהני וכ״ת אפילו דחד ולא קטים כולי עלמא מודו דלכתחלה לא מהני אין זה כלום דסוף סוף מה שהיה אומר לדרוש להם כר״ט דלשלשתן קטומין לכתחלה אסור דלפחות שאחד שאין קטום בעינן דאלת״ה אלא דלכתחלה בשלשה קטומים סגי א״כ לדרוש להו כר״ט אמאי אמר להו אשוו וזבינו בין אשוו בין לא אשוו הוה ליה למדרש כדפריך בגמ' בפרק כל שעה (פסחים דף ל') גבי הא דאמר שמואל להנהו דמזבני כנדי אשוו זביני אכנדיכי ואי לא דרשינן לכו כר״ש ופריך שם בגמרא ולדרוש להו דהא שמואל כר״ש סבירא ליה ותירץ אתריה דרב הוה ומדלא פריך הכא הכי משמע ליה לגמרא דודאי לכתחלה חד שאינו קטום בעינן וכן כתב בספר תניא וז״ל ומדלא מקשינן ולדרוש כדמקשינן גבי קדרות בפסח ש״מ דר״ט למצוה בעי שלמים ע״כ. וא״כ כיון דלכתחלה בעינן חד ולא קטום ומ״מ היה אומר להם למדרש כר״ט ומש״ה פריך גמרא למדרש כר״ע אע״ג דלכתחלה לא אבל למדרש כקולי דתרוייהו חד וקטום כיון דלכתחלה אסור לא מקלינן כל כך דבשלמא השתא דדריש כר״ט איכא חדא לריעותא דהוו קטומים אע״ג דהם ג' ואי דריש כר״ע איכא נמי ריעותא דהוי חד אע״ג שאינו קטום אבל לומר חד וקטים דהוו תרתי לריעותא אע״ג דבדיעבד מהני כיון דלכתחלה לא עבדינן ליה לא היה רוצה שמואל להקל כ״כ. ולקושיא אמצעית י״ל דהוצרך לומר בגמרא דחזר. חדא משום דתני שלשה הדסים ושתי ערבות וכי היכי דשתי ערבות הוי לעיכובא הכי נמי שלשה הדסים לכך קאמר דחזר. ועי״ל דאי לאו חזר אלא מעיקרא אמר שלשה הדסים לכתחלה א״כ אין כאן אלא שני מחלוקת דר' ישמעאל ור״ע הכל דבר אחד וא״כ למה הוזכרו במשנה דברי שלשתן דמשמע דהם ג' מחלוקות אבל השתא דחזר א״ש דהזכיר ר' ישמעאל משום קודם החזרה דהיה מחלוקת אחר אע״ג דלאחר החזרה הוא שוה עם ר״ע מ״מ בשביל קודם החזרה הוזכר. ומ״ש ה״ה ודעת כל הגאונים לפסוק במנין כר' ישמעאל ק״ק דהא ר״י אמרו בגמרא דחזר ואמר חד. ונראה דה״ק דמאי דקאמר ר״י מעיקרא אע״ג דחזר כיון דר״ט הזכיר שלשתן קטומים הרי הסכים למאי דאמר ר״י קודם דחזר:

ואם רצה להוסיף בהדס כדי שיהיה אגודה גדולה מוסיף. כתב ה״ה נראה בדעת הר״א שאין משום בל תוסיף אלא במין אחר כלומר שאין משום בל תוסיף אלא כשהוסיף מין אחר אבל כשהוסיף מאותו המין אין כאן בל תוסיף. ולפי זה האי אחד שכתב הרב המגיד צריך להגיה ולומר אחר. מ״מ קשה דאיך כתב דדעת הראב״ד לומר כן דהא ודאי לרבנן אפילו דס״ל דלולב אין צריך אגד אפילו בהוספת מין אחר אין כאן משום בל תוסיף כמו שנראה מדברי רבא פ' לולב הגזול (סוכה דף ל"ו:) דאמר מאי טעמא דר' יהודה קסבר לולב צריך אגד ואי מייתי מינא אחרינא הוו (להו) חמשה מיני משמע דמשום דאית לן לולב צריך אגד אמרינן הכי אבל אי אמרינן דאין לולב צריך אגד אפילו מייתי מינא אחרינא לא הוי מוסיף ולא כתב הראב״ד ז״ל דאינו משום בל תוסיף אלא לר' יהודה אבל כפי האמת ליכא משום בל תוסיף אפילו במין אחר. ואולי שכוונת ה״ה לומר דלדעת הראב״ד ז״ל ליכא סברא דאית לה בל תוסיף אלא במין אחר אבל ודאי כפי האמת הדין אפילו במין אחר ליכא בל תוסיף אלא דבמין אחר איכא פלוגתא ובאותו המין ליכא פלוגתא כלל. ואם נגיה ונאמר שאין משום בל תוסיף במין אחד ונמחוק מלת אלא מתיישב יפה דה״ק נראה בדעת הראב״ד ז״ל דס״ל דבמין אחד ליכא בל תוסיף כלל. עוד כתב והנראה אלי לתרץ הסוגיות וכו' וק״ק דהא כבר תירץ אותה דמאי דשרי בפרק לולב הגזול הוא דקטריה בסיב ודיקלא שאין הנוטלן בלבד יצא ידי חובתו אבל בפרק המוצא תפילין אמרינן שהמניח שני תפילין בראש עובר וה״ה דשני לולבין דבכל אחד מהם יוצא בפני עצמו. ונראה לומר דמ״מ עדיין הוקשה לו דבהך סוגיא דלולב הגזול משמע דאפילו הוספה במין אחר אליבא דרבנן אינו כלום והתם משמע דשני לולבין הוי הוספה ואע״ג דבכל אחד מהם יוצא בפ״ע מ״מ הוספה דמין אחר שקול כנגד זה לפי מאי דס״ד ואח״כ תירץ ואמר דאפילו במין אחר מותר ולא דמי לשני לולבין. ומ״מ קשה בדבריו ז״ל דלדעתו בשני לולבין איכא משום בל תוסיף אפילו לדידן דלולב אין צריך אגד א״כ איך הקשו בפ' אלו הנחנקין (דף פ"ח) אי ס״ל דלולב אין צריך אגד דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי כלומר ואין זה גורע דלפי דעתו ז״ל הא משכחת ליה גורע אפילו בלולב דאין צריך אגד בשני לולבין. וי״ל דלתרץ זה נתכוון ה״ה ואמר והוא שנטלן כאחד וכו' דבזה א״א לפרש בפ' הנחנקין דאיכא גורע בשני לולבין דלא דמי לכותב ד' בתים של תפילין ואח״כ הוסיף אחד דהתם הניחן בראשו בכשרות ואח״כ הניח בית חמישי מפסול וא״כ לא הוי גרוע ועומד אבל הכא כיון דבשעת הנטילה מיפסיל הוה ליה גרוע ועומד ודומה למה שתירצו התוספות שם בד״ה אי סבירא לן בלולב וכו'. ומ״ש דומיא דתפילין ר״ל דנוטל שני זוגות של תפילין למיפסל משום בל תוסיף בעינן שיטלם כאחד. ועל דברי הראב״ד ז״ל קשה איך יישב ההיא ברייתא דאין מוסיפין עליהן. וי״ל דיישב אותה לשאינו מינו. ומה שתמה על רבינו ז״ל הוא במ״ש דבמינו שייך הוספה מ״מ מ״ש איסור תוספת וגרוע אינו מיושב דאם פחת ודאי דמודה הראב״ד ז״ל דפסול דד' מינים מעכבין ומאי קאמר גרוע. וא״ת אפילו לשאינו מינו איך יישב אותה והא לרבנן דקי״ל דאין צריך אגד קושרין אותו בחוט או במשיחה ואמאי כיון דברייתא קאמרה דלכתחלה אין מוסיפין. וי״ל דשאני התם דהוי נוי דלדידן דקי״ל דאין צריך אגד מצוה לאגדו משום זה אלי ואנוהו וא״כ גבי נוי הותר. וכ״ת א״כ מה הקשה הראב״ד ז״ל על רבינו מהתם דקאמר דאי קטריה בסיב וכו' דמותר שאני התם דהוי לנוי הא ודאי לאו קושיא היא דלר' יהודה דאית ליה צריך אגד האגד מן המצוה לא איכפת לן שיהיה לנוי הלכך אסרו כשאינו מינו מפני שמוסיף אבל לרבנן הותר מטעם נוי וק״ל:

אבל שאר המינין וכו'. קשה בדברי רבינו שכתב שאם הוסיף בערבה פסולה ומה בין הוסיף בד אחד של ערבה למוסיף בית אחד על ארבעה בתים דאמרו בפרק הנחנקין (סנהדרין דף פ"ט) דאינו מוסיף דאמרו שם אי הכי תפילין נמי אם עביד ארבעה בתי ואייתי אחרינא ואנח גבייהו האי לחודיה קאי וכו' ועוד מה בין זה למוסיף חוט אחד על הציצית על השמונה דאמרו שם בגמרא למ״ד קשר עליון לאו דאורייתא האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי. וי״ל דאה״נ דאם הוסיף בד אחד של ערבה אינו פסול ומ״ש רבינו אם הוסיף פסול היינו כשהוסיף בדים כיון שראוי לצאת בהן בפני עצמן דהא כל מין ומין אם נטלו בפני עצמו יצא כדכתב רבינו לעיל וכיון דהוספה ראוי לצאת בה בפני עצמה הוה ליה כשני לולבין שראוי לצאת בכל אחד בפ״ע וה״ה כשהוסיף בתפילין ארבעה בתים שראוי לצאת עם כל הד' בפני עצמן דעובר וכן בציציות אם הוסיף שמונה על שמונה דראוי לצאת בכל שמונה בפני עצמן אבל בד אחד דערבה ובית אחד דתפילין וחוט אחד דציצית אין הוספה ולפי זה מ״ש רבינו ואם הוסיף וכו' היינו שני בדי ערבה דוקא ולא בד אחד וזה דוחק. עוד כתב ה״ה כן נראה מדעת רבינו שכתב למעלה ואין מוסיפין עליהן וכו' וכאן כתב ואם הוסיף. וא״ת גם שם כתב אין פוחתין ולא כתב ואם פחת פסול אלא מאי אית לך למימר סמך על מ״ש כאן גם בהוספה נמי סמך על מ״ש כאן. וי״ל דבפחת לא הוצרך לבאר שהרי כתב ד' מינין מעכבין זה את זה וגם כתב שם ואם לא נמצא מין א' אין מביאין אחר הדומה לו וכו':

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה