אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב· רבי אברהם די בוטון

פרק א · הלכה ו

הלכה ה

צפהו זהב מבפנים או במקום הנחת פה פסול. פרק ראוהו בית דין (ראש השנה דף כ"ז) ת״ר וכו' צפהו זהב במקום הנחת פה פסול שלא במקום הנחת פה כשר צפהו זהב מבפנים וכו'. ויש בפירוש הנחת פה פירושים שונים. הפירוש האחד דכל מה שבתוך השופר מראשו לסופו הוא קרוי בפנים ועל השפה במקום הנחת פה הוא מקום הנחת פה ושלא במקום הנחת פה ר״ל סמוך לשפה נטוי לצדו. וזהו הפירוש הראשון שכתבו התוס' ז״ל נראה לפרש דעובי השופר וכו' ודחו פירוש זה דא״כ שלא במקום הנחת פה היינו מבחוץ והרא״ש ז״ל קיימו בפסקיו. עוד יש לדחות פירוש זה דא״כ מקום הנחת פה היינו הוסיף עליו דהוספה מיקרי באורך השופר וצפוי מיקרי על גב השופר או תוכו והיינו החילוק שבין הוספה לצפוי ואי מקום הנחה ר״ל על השפה במקום שמניח הפה א״כ היינו הוסיף וא״כ אמאי נקט במקום הנחת פה אפילו בצד הרחב מהשופר שאינו הנחת פה אם הצפוי על השפה של צד הרחב פסול מטעם הוספה. ונראה לתרץ לזה דלרבותא נקט מקום הנחת פה דאע״ג דאין יוצא הקול מכאן עד שתי אצבעות משופר וכדכתב הרא״ש ז״ל בשם ה״ר יונה וה״א דלא איכפת לן בכאן הוספה אלא במקום שהקול יוצא שהוא בצד הרחב קמ״ל. הפירוש השני במקום הנחת פה ר״ל השפה במקום שמניח הפה כדפירש רש״י ושלא במקום הנחת פה היינו על השפה של צד הרחב. והתוספות דחו שם ג״כ פירוש זה ואמרו דהא אמרינן בסמוך הוסיף וכו' פסול וא״כ שלא במקום הנחת פה אמאי כשר. הפי' השלישי פי' הר״ן ז״ל במקום הנחת פה ושלא במקום הנחת פה הכל הוא על השפה של המקום שמניח פיו שעוביו של שופר דרך משל הוא רחב שליש אצבע או רביע אצבע ועובי שפתו במקום שמניח פיו הוא רחב כל כך ומקום הנחת פה קרי למה שהוא לצד חלל השופר כלומר זה העובי חלקנו אותו לשני חלקים אחד לצד חלל השופר ואחד לצד חוץ אם צפה בחלק אשר לצד החלל נקרא במקום הנחת פה ואם צפה בחלק אשר לצד חוץ נקרא שלא במקום הנחת פה. ולפי' זה קשה דשלא במקום הנחת פה אמאי כשר היינו הוסיף עליו כל שהוא. וי״ל דכי פסלינן בהוסיף היינו שההוספה באורך השופר הוא כעוביו של שופר כלומר שעורו של שופר הוא רחב רביע אצבע וגם ההוספה שיוסיף הוא רחב כ״כ. אבל השתא פחות מעוביו של שופר שהעובי הוא רחב רביע אצבע וזהו פחות ודאי שאינו נקרא מוסיף באורך השופר שודאי הוא נראה שהוא נוי בעלמא ולא מיקרי הוספה ומ״מ במקום הנחת פה פסול מטעם הפסקה דאיכא הפסק בין פיו לשופר. ואולי שכן היה מפרש הרמב״ן ז״ל שהביא ה״ה שכתב טעם האיסור משום הפסק ולא כתב משום הוספה. ורבינו ז״ל לא ביאר דעתו בזה:

נתן שופר בתוך שופר אם קול פנימי שמע יצא וכו'. כתב הרא"ש ז"ל בפסקיו כגון שהיה פה של פנימי משוך קצת למעלה חוץ לפה החיצון ולא נכנס קולו בין שני השופרות. אם קול החיצון שמע לא יצא פירוש אף קול החיצון דא"א לשמוע קול חיצון בלא קול פנימי:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה