לחם משנה על משנה תורה, הלכות שגגות· רבי אברהם די בוטון
פרק יד · הלכה ב
או שעקרו אב מאבות מלאכות וכו'. בפ"ק דהוריות בעיא דלא איפשיטא וא"כ קשה דהיה לו לרבינו ז"ל למיפסקה לקולא, ומה שתירץ הרב בעל כ"מ ז"ל דהוי על ידי תנאי יעויין שם. ומה שתירץ עוד דכיון דבגמרא פשטינן לה מתלת מתניתין לא שבקינן מאי דבעינן בגמרא למיפשט משום הנך דיחויי, תמיה לי דהנך תירוצי קושטא דמלתא הוו דע"כ צריכי הנך שנויי כי היכי דלא תקשי לשמואל דקאמר אין ב"ד חייבין עד שיורו בדבר שאין הצדוקין מודין בו. וראיתי למהר"ם מטראני ז"ל שכתב בספרו קרית ספר וז"ל ואם הורו שאין חרישה בשבת או מלאכה אחת מן המלאכות הוי בעיא דר"י התם אי אמרינן כיון דקא מודו ב"ד בשאר מלאכות דשבת הוי כבטול מקצת וקיום מקצת או לא ובעי למיפשט מפשטא דמתניתין דמוציא מרשות לרשות דהוי ביטול מקצת ודחי לה כדשנינן מעיקרא דהוי כזורק ומושיט ואע"ג דהוי בלשון דחייה כיון דהכי מוקמינן למתניתין כדאמר לעיל פשיטא נמי בעיא דרב יוסף דהוי עוקר הגוף כיון דהורו דאין חרישה בשבת כיון דהויא מלאכה באנפי נפשה היא הוי עקירת כל הגוף כדאמרינן וגבי הוצאה דמושיט וזורק לא הוי עקירת כל הגוף כיון דמודים בהוצאה והני בכלל הוצאה נינהו ע"כ. והוא תופס הסברא שכתבתי דהני דחיות קושטא הוו אבל תימה שהוא כותב הפך דברי רבינו ז"ל שבנוסחאות דידן כתוב בדברי רבינו ז"ל שעקרו אב מאבות מלאכות חייבין ולא הוי עיקור כל הגוף ואפשר דבנוסחאות מהר"ם מטראני ז"ל לא היה כן בספרו ומ"מ אני אומר כפי גירסתנו עם מה שנדקדק עוד בדברי רבינו דשם שאלו עוד אמרו אין שבת בשביעית מהו מי אמרינן כיון דמקיימי לה בשאר שני שבוע כביטול מקצת וקיום מקצת דמי או דילמא כיון דקא עקרי לה בשביעית כעקירת הגוף דמי ופשטוה דכבטול מקצת וקיום מקצת דמי, והשתא יש לתמוה על רבינו אמאי לא הביא ג"כ ההיא בעיא. לכך נ"ל דרבינו ז"ל סובר דתרוייהו שוין ורב יוסף בעי הא ור' זירא בעי הא דכ"כ הוי לומר דאין שבת בשביעית כמו דאין חרישה בשבת ואע"ג דכאן עוקר חרישה לגמרי וכאן אינו עוקר שבת לגמרי אלא בשביעית מ"מ כאן אע"פ שעוקר החרישה מ"מ נשאר שבת קיים בשאר דברים משא"כ כשאומר אין שבת בשביעית דעוקרה בשביעית לגמרי ואיכא סברא להאי גיסא וסברא להאי גיסא ושקולים הם וכד פשטוה בגמרא לההיא דאין שבת בשביעית דהוי קיום מקצת ועקירת מקצת ממילא נפשטה בעיא דאין חרישה בשבת דהוי קיום מקצת ועקירת מקצת ולכך רבינו ז"ל לא הביא אלא הא דאין חרישה בשבת דהוי קיום מקצת ועקירת מקצת וממילא ידעינן ההיא דאין שבת בשביעית דתרווייהו שוין וכלהו הוי קיום מקצת ועקירת מקצת. זה נ"ל לקיים דברי רבינו אע"פ שאינו מוכרח: