לחם משנה על משנה תורה, הלכות שגגות· רבי אברהם די בוטון
פרק יג · הלכה א
שחלב הקיבה מותר וכו'. האי דנקט חלב הקיבה ודם הלב מפני שגם הוא חלב שעל הכליות ודם שיצא בשעת שחיטה אפי' שהורו ב"ד בזה והיה ראש ישיבה עמהם פטורים מפני שהורו בדבר שהצדוקין מודים בו וכמו שנתבאר בפי"ד:
ולא היה ראש ישיבה עמהם וכו'. כתב רש"י ז"ל בפ"ק דהוריות דאיירי שיצא מופלא שבב"ד ומינו אחר במקומן להשלים מנין הע"א אפי' קטן שבכולן שחסר מהם והורו זולתו אין ההוראה כלום כדאמרינן לעיל מאי כל עדת איתא לכולהו סנהדרין איכא הוראה ליתא לכולהו סנהדרין ליכא הוראה וכו':
או זקן או שלא ראה בנים וכו'. בגירסא דידן איתא במתני' או זקן שאינו ראוי לבנים ורבינו נראה דהיה גורס זקן ושלא ראה בנים ומפרש רבינו דתרתי קאמר זקן או שלא ראה בנים משום דבפ' אחד דיני ממונות אמרינן דאין ממנין בסנהדרין לא זקן מופלג בזקנה ולא מי שאין לו בנים שמי שאין לו בנים אינו רחמן ומי שהוא זקן שכח כבר צער גידול בנים וכתבו רבינו ז"ל בפ"ב מהל' סנהדרין ולפ"ז הוקשה לו במתני' דלמה לי תרתי זקן ושלא ראה בנים כשלא ראה בנים לחוד סגי דאינו ראוי למנותו בסנהדרין של דיני נפשות ומהתם ילפינן מג"ש דעדה עדה לכך פירש רבינו ז"ל דתרתי קאמר זקן או שלא ראה בנים כלומר זקן מופלג בזקנה או שלא ראה בנים ששום אחד מאלו אין ממנין בסנהדרין ולזה כתב רבינו ז"ל זקן או שלא ראה בנים ובגרסתנו דאיתא זקן שאינו ראוי לבנים הקשה רש"י ז"ל אמאי אינו ראוי להוראה וקשה על רש"י ז"ל דנימא דמיקרי אינו ראוי להוראה משום שאין לו בנים ואין ראוי למנותו בסנהדרין ואולי דמשמעות זקן שאינו ראוי לבנים משמע דאע"פ שיש לו בנים כיון שאין ראוי עוד להוליד אינו ראוי להוראה לכך הוקשה לרש"י ז"ל דמה לנו שאין ראוי להוליד הא כיון שיש לו בנים סגי ואע"ג דהוא זקן ואין ממנין בסנהדרין זקן כדאמרינן בפ' אחד דיני ממונות היינו מופלג בזקנה מפני ששכח צער גידול בנים אבל זקן שאינו מופלג בזקנה כ"כ לא ומתניתין דתלה הדבר כיון שאינו ראוי להוליד משמע דאע"פ שלא יהא מופלג בזקנה הרבה אינו ראוי להוראה מכיון שאינו ראוי להוליד לכך הוקשה לרש"י דאמאי ראוי להוראה והניח רש"י הדבר בצ"ע זה נ"ל לתת טעם לרש"י ז"ל:
ומנין שעד שיהיו כולם ראויים להוראה וכו'. בפ"ק דהוריות אמרו במשנה שנאמר כאן עדה ונאמר להלן עדה מה עדה האמורה להלן כולם ראויים להוראה וכו' ופירש"י ז"ל נאמר כאן עדה דכתיב אם כל עדת ישראל ישגו ונאמר להלן עדה דכתיב ושפטו העדה והשתא קשה על רבינו ז"ל שהביא לראיה שנאמר ואם מעיני העדה עד שיהיו להם לעינים דאין זו ראיה שיהיו כולם ראויים להוראה דאי מהאי קרא דמעיני העדה נאמר דיהיה בהם מקצת שיהיו עיני העדה וראויים להוראה אבל שיהיו כולם מנ"ל ואם כוונתו היא ללמוד מהג"ש למה לו להביא קרא דמעיני העדה והא הג"ש היא מדכתיב כאן עדת ישראל ישגו וכתיב התם ושפטו העדה כדכתב רש"י ז"ל. וי"ל דרבינו ז"ל רצה לעשות הג"ש אלימתא מעדה עדה ממש דהיינו העדה דכתיב גבי שגגת ע"ז מהעדה דכתיב גבי נפשות ואע"ג דגבי העלם דבר לא כתיב אלא עדת ישראל ולא כתיב העדה ממש כמו בנפשות ילפינן העלם דבר מע"ז מג"ש דמעיני מעיני כדילפינן התם למילתא דהוראה תלויה בב"ד ומעשה תלוי בקהל אבל באמת פשטא דמתני' מוכחא כדברי רש"י ז"ל דהג"ש הוי מדכתיב כאן עדת ישראל והתם ושפטו העדה דאם כדברי רבינו ז"ל היה להם לשאול בגמרא שם והא העדה בע"ז הוא דכתיבא והיה לו לתרץ שם דילפינן בג"ש דמעיני מעיני כמו שאמרו (דף ה') גבי ר"מ ור"ש דנפקא להו הוראה תלויה בב"ד ומעשה תלוי בקהל מקרא דאמר ואם מעיני העדה נעשתה בשגגה וכו' אלא ודאי דמשמע דפשטא דמתני' דהג"ש הוי מגופיה דהעלם דבר דכתיב ואם עדת ישראל ישגו כדפירש"י ואע"ג דכתיב כאן עדת ושם העדה אין קפידא:
וכן אם הורו וידע אחד מהם שטעו ואמר להם טועים אתם וכו'. שם במשנה ופירש"י ז"ל לא הוי הוראה מעליא ופטור דבעינן עד שיורו כולן כדאמרינן לעיל. וקשה דמי שאמר עד שיורו כולן היינו ר"י ואיתותב התם וכ"ת לא איתותב אלא במאי דהוה אמר דאפילו שתקו האחרים פטורים אבל אם יש אחד מהן שחלק ודאי דפטורים מטעמא דר"י דאמר כל עדת ישראל דבעינן שיורו כולם א"כ אמאי הוצרכו בגמ' (בדף ג') בתר דאיתותב ר"י לומר ואלא מאי כל עדת ישראל דקאמר רחמנא ה"ק אי איכא כולם הויא הוראה ואי לא הויא הוראה נימא דקרא אתא לומר דהיכא דאחד חלק עליהם שאין זו הוראה ואע"ג דבעלמא בטל החולק במיעוטו כאן בעינן שיורו כולם דהא טעמא דמתני' דקאמר דהיכא דאחד אמר טועים אתם שפטורים לא הוי אלא משום דבעינן שיורו כולן כדכתב רש"י ז"ל וצ"ע:
הואיל והורו ולא היה שם חולק וכו'. הכי מוכח ממתני' דטעמא דאמר להם טועים אבל שתקו לא וכדדייקי' שם (דף ג') לאותובי לר"י:
וכן אם הורו ועשו מיעוט הקהל וכו' ואלו המיעוט חייבים. קשה דכאן פסק רבינו ז"ל דיחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב ובפ' המצניע בשבת אמרו דר"י דאית ליה זה יכול וזה יכול פטורים שניהם ואינו יכול ואינו יכול דחייב דדריש תלתא מיעוטי חד למעט יחיד שעשה בהוראת ב"ד דפטור ורבינו ז"ל פסק בפ"א מהל' שבת כר"י. וי"ל דמאי דאמרי בגמ' דלר' יהודה חד למעוטי יחיד שעשה בהוראת ב"ד דפטור הוא משום שרוצה ליישב דר"י אית ליה תלתא מיעוטי כר"ש אבל אם נאמר דהוו תרי מיעוטי כר"מ אתי חד למעוטי זה עוקר וזה מניח וחד למעוטי זה יכול וזה יכול. ואנן קי"ל כר"י ואית לן דר"י תרי מיעוטי קאמר ויחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב דלא אייתר מיעוטא ליחיד שעשה בהוראת ב"ד: