אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות שגגות· רבי אברהם די בוטון

פרק ח · הלכה ג

הלכה ב

אשה אומרת אכל ואשה אומרת לא אכל וכו'. התוס' ז"ל כתבו בריש פ' אמרו גבי אשה אומרת אכל ואשה אומרת לא אכל דמביא אשם תלוי דהוא דוקא שהוא שותק אבל אם אומר איני יודע ודאי דפטור מאשם תלוי והכריחו הדבר משום דבגמ' אמרו שם דברייתא דאו הודע אליו ולא שיודיעוהו אחרים מפרש דאיירי בעד אחד ובמאי איירי קרא אי במכחישו פשיטא דאינו נאמן דכתיב לא יקום עד אחד באיש דנראה דאין עד אחד קם רק לשבועה אלא ודאי שאומר איני יודע ואפילו הכי אמר קרא דפטור מקרבן וכן נראה בסוגיא דריש פרק האשה רבה דהביאו ראיה דעד אחד נאמן באיסורין מדהאמינה תורה עד אחד כשאינו מכחישו להביא קרבן מקרא דאו הודע אליו מ"מ והקשה שם דילמא משום דשתיק ושתיקה כהודאה דמיא ומפני כך נדו מראיה זאת ואמרו במסקנא דעד אחד נאמן באשה מתוך חומר שהחמרת וכו' משמע מהתם דאין עד אחד נאמן לחייבו קרבן אלא כשהוא שותק דוקא משום דשתיקה כהודאה דמיא ולא כשאומר איני יודע דהתם פטרו קרא מאו הודע אליו ולא שיודיעוהו אחרים וכדכתבו התוס' ז"ל וא"ת דילמא קרא לא פטרו אלא מחטאת אבל מ"מ אשם תלוי מייתי וכן בפ' האשה רבה דדקדק מתניתין דפ' ספק אכל דעד אחד אומר אכלת והוא אומר לא אכלתי פטור הא אישתיק מהימן מנא ליה דמהימן להביא חטאת נימא דאישתיק מביא אשם תלוי אבל כשאומר לא אכלתי אפילו אשם תלוי אינו מביא וכן בפ' ספק אכל שהקשו ארישא דמתני' דאמרו לו אכלת חלב וכו' דמביא חטאת דאוקמוה בעד אחד וישתוק דממציעתא שמעינן לה דקאמר עד אחד אומר אכל והוא אומר לא אכלתי פטור טעמא דמכחיש הא שתיק מהימן נימא דלא שמעינן לה דאי מהתם ה"א הא שתיק מביא אשם תלוי קמ"ל רישא דמביא חטאת וי"ל דאי מעטיה קרא דאו הודע ולא שיודיעוהו אחרים סברא הוא דמעטיה לגמרי מקרבן אפי' מאשם תלוי ואי נאמן עד אחד יש להאמינו אפילו לחטאת ואי לא אינו נאמן אפילו לאשם תלוי, זו היא שיטת התוס' ז"ל אבל רבינו ז"ל נראה דפליג על זה שכתב והוא אינו יודע אם חטא משמע דס"ל דאפילו שיאמר איני יודע מביא אשם תלוי ויש להקשות עליו מה שהקשו התוספות ז"ל דע"כ קרא דאו הודע דמעטיה הוי דאי לא פשיטא ועוד דסוגיא דריש האשה רבה מוכחא כדברי התוס' ז"ל כדכתיבנא ואי סבר דלא מעטיה קרא אלא מחטאת אבל לא מאשם תלוי והיכא דאמר איני יודע ואיכא עד אחד מביא אשם תלוי אבל שתק מביא חטאת ומדוקדק בזה לשון רבינו ז"ל שכאן כתב שאינו יודע ובפ"ג כתב אפילו אמרה לו אשה אכלת וכו' ושתק דמשמע דבעינן שתיקה ליחייב חטאת אבל כשאומר איני יודע מביא אשם תלוי וקשה עליו מפ' האשה רבה ומפ' ספק אכל דדקדקו ממתני' טעמא דאמר לא אכלתי הא אי שתיק מהימן דנימא הא אישתיק מביא אשם תלוי אלא ודאי דאין לחלק בין אשם תלוי לחטאת גבי עד אחד דאי פטרו קרא לגמרי פטרו לכן נראה דמ"ש רבינו ז"ל אינו יודע הוא היכא דשתק דאע"ג דשתיקה כהודאה דמיא כבר כתבו התוס' ז"ל בפ' האשה רבה דלאו הודאה ממש אלא נראה לו אמת ויש קצת רגלים לדבר וכיון דאינו ברור לו לגמרי מיקרי אינו יודע הוא אבל לעולם דשתק אבל אם לגמרי אינו יודע פטור ועלו דברי רבינו ז"ל כדברי התוס' ז"ל ונסתלקו ממנו הקושיות:

וכן הבא על אשת איש וכו'. רבינו ז"ל אזיל לטעמיה שכתב בפי"ב מהלכות גירושין דעד אחד אומר מת ועד אחד אומר לא מת דאם נשאת לעד שהעיד לה לא תצא כמו שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת אבל להרמב"ן ז"ל שכתב ה"ה ז"ל בשמו שם דעד אחד בהכחשה לאו כלום הוא ואפי' אם נשאת לאחד מעדיה תצא ודאי דלדידיה הכא לאו באשם תלוי קאי אלא בחטאת קאי:

והוא הדין לספק מגורשת וכו'. בפ' האשה שנתארמלה גבי שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת דאמרו שם הבא עליה באשם תלוי קאי הקשו שם התוס' ז"ל דכיון דאסיקנא בפ' ד' אחין דתרי ותרי ספיקי דרבנן א"כ בחטאת קאי ותירצו דחזקה דאשה דייקא ומינסבא מרעה לה לחזקה דאשת איש. ונראה דאית ליה לרבינו ז"ל דתירוץ זה ג"כ יספיק לשנים אומרים נתגרשה דהתם נמי דייקא ומינסבא אע"ג דטעמא דדייקא ומינסבא לא נאמר אלא גבי מת מ"מ התם נמי אי לא ידעה דקושטא הוי דנתגרשה לא מינסבא דיראה שמא יזומו לעדים האומרים נתגרשה. זה נ"ל לתת טעם לרבינו ז"ל שכתב דספק מגורשת הוי באשם תלוי ולא חטאת אע"ג דבפ' ד' אחין אסיקנא דתרי ותרי ספיקא דרבנן והתוס' ז"ל נמי אית להו ע"כ דהתירוץ שייך גבי שנים אומרים נתגרשה דאל"כ קשה בההיא דשנים אומרים נתגרשה וכו' מכדי הבא עליה בחטאת קאי למ"ד דתרי ותרי ספיקא דרבנן ולא מצית לשנויי בשנשאת לאחד מעדיה דהתוס' ז"ל כתבו שם דאי הבא עליה בחטאת קאי אפי' נשאת לאחד מעדיה עד נמי בחנק קאי אלא ודאי צ"ל דחזקה דאשה דייקא ומינסבא שייך גבי שנים אומרים נתגרשה דמרעא לה להך חזקה דאשה והבא עליה באשם תלוי קאי. וא"ת שם כשהקשו גבי מאי שנא רישא וכו' דהאי דרישא אית לן לאוקומי בחזקת פנויה וסיפא בחזקת אשת איש ומאי קושיא אע"ג דתרי ותרי ספיקא דרבנן חזקה דדייקא ומינסבא דאיכא שנים אומרים נתגרשה ומרעא לה לחזקה דאשת איש וליכא למימר בסיפא דמוקמינן לה בחזקת אשת איש וי"ל דאע"ג דמרעא לה לחזקה דאשת איש הוי כאילו אין כאן חזקה לא לאיסור ולא להיתר והוי תרי ותרי ותצא מדאורייתא אבל ברישא דאיכא חזקה דפנויה דהוי חזקה דהיתרא מוקמינן לה מדאורייתא אחזקתה למ"ד תרי ותרי ספיקא דרבנן ולכך הוצרכו לתרץ דמ"מ היה לו לומר דתצא מדרבנן. והרב מהר"י ן' לב ז"ל בפסקיו הראשונים י"ט הביא קושיא זו בשם הגה"ה אחת וכתב דלר"ת דאית ליה דחזקה דדייקא מרעא לה לחזקה דאשה ליתא לההיא קושיא. ולא הבינותי דבריו דהתוספות בעצמם הקשו שם הקושיא ההיא ותירצו תירוץ ההג"ה משום דלא מתרצא בההיא דר"ת כדפרישית. אבל להר"ן ז"ל שם בהלכות דרך אחרת דפליג על התוס' ז"ל בתרתי חדא דלדברי התוס' ז"ל אפי' למ"ד תרי ותרי ספיקא דרבנן הבא עליה באשם תלוי משום דחזקה דאשה דייקא מרעא לחזקה ולדברי הר"ן ז"ל אינו כן דלדידיה הבא עליה בחטאת קאי השני דלתוס' ז"ל אם אומרים דהבא עליה בחטאת אפי' נשאת לא תצא ולהר"ן ז"ל אם נשאת לאחד מעדיה לא תצא לדידיה ג"כ ומאי דנקט סוגיא דהאשה שנתארמלה הבא עליה באשם תלוי קאי היינו אפילו למ"ד תרי ותרי ספיקא דאורייתא ונקט מילתיה לכל הפחות וכתב שם דאיכא מ"ד דכיון דהך סוגיא נקט הבא עליה באשם תלוי קאי דליתא למאי דמסקינן בסוגיא דפ' ד' אחין דתרי ותרי ספיקא דרבנן אלא ספיקא דאורייתא. ואפשר היה לומר דרבינו ז"ל נמי סבר הכי ולכך פסק דספק מגורשת הבא עליה באשם תלוי קאי דקי"ל דתרי ותרי ספיקא דאורייתא אבל כבר דחה הר"ן ז"ל סברא זו וכיון שכן אין לתרץ כן אלא מ"ש עיקר:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות שגגות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה