לחם משנה על משנה תורה, הלכות שגגות· רבי אברהם די בוטון
פרק ז · הלכה יב
חתה גחלים להתחמם בהם וכו'. הקשה הרב בעל כ"מ ז"ל במאי עסקינן אי במתכוין היינו חלוקה קמא שכתב אם נתכוון לכבות ולהבעיר חייב שתים ועוד למה לי משום דחייב על מלאכה שאינה צריכה לגופה תיפוק ליה משום דמתכוון ואי בלא מתכוין אמאי חייב. ולי נראה לתרץ ודאי דבמתכוון איירי דכן כתב רבינו ז"ל בהל' שבת כשחייב על מלאכה שאינה צריכה לגופה כתב בפ' ראשון מפני שכבוי הוי מלאכה והרי נתכוון לכבות משמע דבעינן כוונה לחייב וכוונה לחודה לא הוי סגי אי הוה קי"ל דמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור וכדמשמע שם לשון רבינו ז"ל דאע"ג דנתכוון הוצרך לומר דאע"ג דאינו צריך לגופה חייב ואשמעינן טפי בהך חלוקה מבקמייתא דאי בקמייתא הוה אמינא מאי נתכוון לכבות ולהבעיר שצריך לשניהן כלומר שהוא נפח שצריך פחם וכגון צריך גחלים בוערות לדבר אחד אבל אם אינו צריך פטור להכי כתב הא דלהתחמם דאע"ג דאינו צריך להבערה מאחר שנתכוון חייב דמלאכה שאינה צריכה לגופה היא ונתכוון לה חייב עליה: