אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות שגגות· רבי אברהם די בוטון

פרק ו · הלכה ג

הלכה א

הקיז דם לבהמתו וכו'. בפ"ה דכריתות פליגי ר' יוחנן וריש לקיש איזהו דם שהנשמה תלויה בו דחייבין עליו דר"י אמר כל זמן שמקלח וריש לקיש אמר מטיפה המשחרת ואילך ואמרו שם בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא הקיז דם לבהמה וקבל דמה בשני כוסות מהו על הראשון דברי הכל חייב על האחרון מי מיחייב או לא א"ל פלוגתא דר"י וריש לקיש דאיתמר הקיז דם לבהמה וקבל דמה בב' כוסות ר"ל אמר חייב ב' חטאות ורבי יוחנן אמר אינו חייב אלא אחת ע"כ. ופירשו שם רש"י והתוספות ז"ל דבכוס ראשון איכא דם קילוח ולכולי עלמא בין לרבי יוחנן בין לריש לקיש חייב אבל בכוס שני דליכא דם קילוח דכבר הלך הקילוח והתחיל הדם להיות שותת בהא הוי פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש דלר"ל חייב שתי חטאות וכתבו שם התוספות ז"ל אם אכלן בשתי העלמות דהרי אכל דם בשתי פעמים בשתי העלמות כיון דבכוס ב' איכא נמי דם לר"ל ולכך חייב שתי חטאות ולרבי יוחנן בכוס שני ליכא דם קילוח ולכך פטור בשני ואינו חייב אלא אחת על הראשון אבל בהעלם אחת אפילו לריש לקיש פטור דאינו חייב אלא אחת דוקא דאם אכל דם ב' פעמים בהעלם אחת אינו חייב אלא אחת. ולכך יש לתמוה על רבינו ז"ל דנראה דפסק כאן כר"ל במ"ש בהעלם אחת דמשמע הא בב' העלמות חייב שתים ודלא כר"י דהלכתא כוותיה לגבי דריש לקיש. ועוד דבפ"ו מהל' מאכלות אסורות פסק בהדיא כר"י שכתב ועל דם הקזה כל זמן שהוא מקלח ויוצא אבל דם השותת וכו' ובשם הרב מהר"י קורקוס ז"ל כתב בעל כ"מ שהניח הדבר בצ"ע. ולי נראה לתרץ דרבינו ז"ל הוקשה לו בפירוש רש"י והתוס' ב' קושיות חדא דאי בכוס ב' ליכא דם קילוח מאי בעי רבי ירמיה מר' זירא היינו ודאי פלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש דלר"י דוקא בדם קילוח חייב עליו אבל בכוס שני דליכא דם קילוח לא ועוד למה הוצרכו רבי יוחנן וריש לקיש לחלוק גבי הקיז דם לבהמתו כיון דכבר נחלקו גבי ההיא דדם שהנשמה תלויה בו דתרוייהו חדא פלוגתא היא ודוחק לומר דחדא מכלל חברתה איתמר. לכך נראה לרבינו ז"ל לפרש דבכוס שני איכא נמי דם קילוח ואם היה בכאן שתי העלמות אפילו לר"י חייב שתים אלא לא היה בכאן אלא העלם אחת ולר"י כיון דאית ליה דדם קילוח לחוד הוי דם שהנשמה יוצאה בו אבל דם ראשון ואחרון פטור א"כ הרי שני כוסות אלו שוים דכי היכי דבכוס ראשון מעורב בו דם חיוב דהיינו דם קילוח עם דם ראשון ודם המשחיר גם בכוס שני מעורב עם דם פטור שהוא דם אחרון והוו שני כוסות אלו כמין דם אחד ולכך כששתה שניהם בהעלם אחת פטור אבל לר"ל הוו כשני מינין דבכוס הראשון מעורב דם המשחיר שהוא דם פיטור עם דם ראשון ודם קילוח שהוא דם חיוב אבל בכוס שני הוי כולו דם חיוב שהוא דם קילוח ודם אחרון שהוא חייב לר"ל וכיון שכן הוי כאילו אכל דם וחלב בהעלם אחת שהוא חייב שתים דמדמי להו ר"ל להכי משום דאין הדמים שוים כדכתיבנא ופלוגתייהו הוי בהעלם אחת דוקא ולר"י אינו חייב אלא אחת דהדם שוה דבשני הכוסות מעורב דם חיוב ודם פיטור וכששאל רבי ירמיה מרבי זירא זאת הסברא שאל ממנו אי איכא פלוגתא נמי בהא מר"י ור"ל דלר"י הוי מין אחד ולר"ל שני מינין ותירץ לו דאיכא נמי פלוגתא בהא והיא נמשכת מהמחלוקת הראשון והשתא א"ש דהוצרכו ר"י ור"ל לחלוק בהקיז דם אע"ג דאיפליגו חדא זימנא בההיא דהדם שהנשמה יוצאה בו להודיע לנו סברא זו דלסברת ר"י חשיב כמין אחד ולר"ל כשני מינין והשתא פסק רבינו ז"ל כר"י ובאו דבריו על נכון:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות שגגות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה