לחם משנה על משנה תורה, הלכות שגגות· רבי אברהם די בוטון
פרק ד · הלכה ה
אבל הבא על אחותו וכו' שנאמר ערות אחותו גלה כו'. אע"ג דבפ"ק דכריתות לא אמר פסוק זה אלא לר' יצחק דאמר דחייבי כריתות בכלל וכו' ואית ליה דחייבי כריתות בכרת ולא במלקות ולית הלכתא כוותיה וכדפסק רבינו ז"ל בפ"י מהל' סנהדרין ולדידהו מפיק להו הך דרשא מדכתיב כרת גבי אחותו מ"מ נקט רבינו ז"ל פסוק זה משום דבסוגיא דפ' אמרו לו הביאוהו והתוס' הקשו שם דאמאי לא הביא דרשה דרבנן ותירצו דזה פשוט יותר וכן עשה רבינו ז"ל ונמשך אחר לשון הגמ'. וא"ת למה לי הך קרא הא מדאיצטריך קרא גבי שארה הנה זמה היא לאשמועינן דאע"ג דהם ג' שמות כחד חשיבי מכלל דבעלמא ג' שמות כתלתא חשיבי וכיון דכאן גבי אחותו הוי ג' שמות ודאי דחייב על כל אחד ואחד ואי הסברא מבחוץ הוי דשלשה שמות כתלתא חשיבי ולכך איצטריך קרא דשארה הנה למעט הסברא והשתא איצטריך קרא דערות אחותו דלא נילף מהתם דלהוו כחד א"כ לשתוק קרא משארה הנה ואנא ידענא דהתם כחד חשיבי מדאיצטריך קרא גבי אחותו לומר דכתלתא חשיבי דלמאי איצטריך כיון דהסברא היא כך אלא למעט בעלמא דדוקא הכא כתלתא חשיבי אבל בעלמא כחד חשיבי. ואולי י"ל דהסברא היא מסופקת אי אזלינן בתר שמות אי בתר גופין כמו שנסתפקו בגמ' ואי לא הוה אלא חד קרא ה"א דגלי לן קרא דהסברא היא כן וגמרינן מההוא קרא. אבל מ"מ קשה על רבינו ז"ל דמשמע דאית ליה דקרא דשארה הנה גלה לן דכחד חשיבי והוי גזירת הכתוב אבל הך קרא דאחותו דקאמר דכתלתא חשיבי לא הוי גזירת הכתוב אלא גמרינן מיניה שכן כתב גבי אחותו וכן כל כיוצא בזה ולעיל גבי מי שהיה נשוי ג' נשים לא כתב כן משמע דאית ליה דהך קרא דאחותו הוי עיקר ומיניה ילפינן ולא מקרא דשארה הנה ומנא ליה הא אדרבה נימא דהך קרא דאחותו הוי גזירת הכתוב אבל הך קרא דשארה הנה הוי עיקר ונילף מינה: