לחם משנה על משנה תורה, הלכות שגגות· רבי אברהם די בוטון
פרק ד · הלכה א
אפילו עשה כל אלו שמנינו וכו'. תימה הא בפ"ק דכריתות הקשו תנא במאי קא חשיב אי בגברי דל האשה הנרבעת ובצרא לה חדא אי בנשי קא חשיב דל מנהון הבא על הזכור וכו' כלומר היכי משכחת ליה לכולהו דעביד להו חד בהעלם אחת כדי שתאמר שעשאן כולם בהעלם אחת. וגם אני מקשה לדברי רבינו ז"ל קושיא זו ואין לה תירוץ שכתב שעשאן כל המ"ג בהעלם אחת דאי באשה אי אפשר דהא מני רבינו ז"ל לעיל הבא על הזכור ואי באיש הא מני רבינו ז"ל לעיל האשה המביאה הבהמה עליה א"כ היכי משכחת להו בחד. ואולי י"ל דרבינו ז"ל בגברי או בנשי קאמר ואע"ג דבציר חדא לא דק רבינו ז"ל אבל התנא ראוי לו לדקדק ולכך הקשו בגמ' על המשנה. (ולי נראה כיון דהתנא לא דק איהו נמי לא דק):
כיצד השוחט בהמת קדשים וכו'. אע"ג דרבינו ז"ל פסק בהל' ע"א פ"ח כר"ג דאמר בפ"ב דחולין דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו של חטאת דבר שלו מיקרי משום דכיון דקניא ליה לכפרה כדידיה דמיא וכדאמרו שם: