לחם משנה על משנה תורה, הלכות שבת· רבי אברהם די בוטון
פרק י · הלכה יד
העושה נקב כל שהו וכו'. בגמרא (דף ק"ב:) איכא פלוגתא רב אמר משום בונה ושמואל אמר משום מכה בפטיש ופסק רבינו כרב, וקשה דלמטה נראה שפסק כשמואל שכתב והעושה נקב כל שהוא בין בעץ בין בבנין בין במתכת וכו' הרי זה תולדת מכה בפטיש וחייב דלרב הוי משום בונה כמבואר בגמרא במ״ש גבי קודח בשלמא לרב מיחזי כחר חורתא וכו' אבל זה איירי בנקב העשוי להכניס ולהוציא דאל״כ ה״ז מותר מן התורה כמ״ש בסמוך ובפרק כ״ג וכן קשה שבריש פרק כ״ג כתב בנקב לול של תרנגולים שהוא תולדת מכה בפטיש וחייב כוותיה דשמואל. ונראה שהוא ז״ל מפרש דמ״ש רב חייב משום בונה כלומר אפי' משום בונה וה״ה משום מכה בפטיש דהוי גמר מלאכה אלא שהוא מוסיף ואומר שחייב משום בונה דלדידיה אתי מתני' דהקודח כל שהו כפשטה. וכן מצינו דומה לזה בפ' תולין (שבת דף קל"ח) גבי מ״ש בגמרא משום מאי מתרינן ביה רבה אמר משום בורר ר״ז אמר משום מרקד ושם פירש״י ז״ל דרבה דאמר משום בורר ה״ה משום מרקד אלא שר״ז פליג ארבה וכן רבינו בפ״ח נראה שפירש כן שכתב בפ״ח ה״ז תולדת בורר או תולדת מרקד ונראה שפסק כרבה כדפרישית שם: וא״ת אמאי לא כתב שם חייב שתים משום בורר ומרקד דומה למ״ש למעלה בזומר וצריך לעצים שחייב שתים. וי״ל דהוא סבור דבורר ומרקד דמו להדדי ואין ראוי שיהיה חייב שתים ולא הוי אלא לענין התראה וז״ש בגמרא משום מאי מתרינן ביה וכו'. ומ״מ סתם כאן רבינו הרבה בזה שהיה לו לכתוב חייב משום בונה ומשום מכה בפטיש אלא שהוא סמך על מ״ש לקמן והדברים סתומים: