אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות שבת· רבי אברהם די בוטון

פרק ו · הלכה ט

הלכה ו

דבר שאינו מלאכה וכו'. נראה מכאן דבענין המילה לא התירו אלא שבות דשבות אבל שבות גמור לא התירו והא דכתב ה״ה ז״ל בפ״ב בבבא המתחלת וכן מרחיצין אותו לפני המילה דבמים חמין שעבר ישראל וחממן הכשירו קודם המילה מפני דאינו אלא משום גזירת מרחצאות דמשמע דאע״ג דהוי שבות התירו בענין מילה וא״כ ה״נ בעלית האילן דהוא משום גזירה שמא יעלה ויתלוש לא היה להם להעמיד גזירתם במקום שבות והיה ראוי שהישראל עצמו יתירו לו להעלות באילן להביא הסכין. וי״ל דהתם בחמין שהוחמו דומיא דשבות דהגזירה התם היא משום מרחצאות ומרחצאות עצמן היא גזירה כמבואר בדברי רבינו פכ״ב ע״ש כתב ה״ה שזה מה שעושה בו הוא כדרכו לכאורה נראה דפירוש דבריו כך אפי' כדבריך דפירוש דברי רבינו איירי בחולי כולל כל הגוף מ״מ יש כאן חלוק בין הכא לגונא דהתם על ידי שינוי והכא כדרכו. וקשה לזה דהא הוא ז״ל כתב לעיל בפ' שני בדבור המתחיל חולה שאין בו סכנה וכו' דהוי כולל כל הגוף אפי' ישראל עצמו עושה בלי שינוי לכך נראה דפי' דבריו כן אפי' שתאמר שגונח אינו כולל כל הגוף דומיא דמקצת חולי שכתב כאן רבינו יש חילוק דמה שהותר כשאינו כולל ע״י ישראל ובשינוי אבל ע״י נכרי הודיענו דאפי' בלא שינוי מותר. וצ״ל לדעת הראב״ד ז״ל דהמעשה דפ' הדר (עירובין דף ס"ז) הוא מפרשו כפירוש הגאונים דאיירי בחמין הצריכין למילה אבל אם יש בו חולי אפי' הוא עצמו עושה ובגמרא אמרו שם מי א״ל זיל אחים וכו' כלומר שהוא שבות גמור ולדעת הראב״ד ז״ל כל שיש בו חולי אפי' שבות גמור ע״י ישראל התירו א״כ ודאי דברי המעשה האמורים אחר המילה מטעם חולי ומצטער כדברי רבינו דבהכי מותר אפי' ע״י עצמו כמו שהשיג הוא עצמו על רבינו ז״ל אלא איירי במכשירי מילה וכדעת הגאונים ז״ל כתב ה״ה ז״ל ומתוך כך פירשו ז״ל אפשר דבשדה אפי' שדרכו ליטול באריסות לפי זה אסור להשכירו ע״ש משום דמיחזי כנוטל שכר שבת:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה