לחם משנה על משנה תורה, הלכות שבת· רבי אברהם די בוטון
פרק ו · הלכה ג
ליקט עשבים להאכיל לבהמתו וכו'. כתב ה״ה וגם זה אפשר שהוא נכלל בדברי רבינו וכו', ובאמת אין לשונו משמע כן שכתב והוא שלא יהא אותו הנכרי מכיר לאותו ישראל והיה לו להשמיענו כל שאינו לפניו אפי' מכירו. עוד כתב ועשבים שהתירו לתת לבהמה אינו לתת לה בידים אלא לעמוד בפניה וכו' וא״ת בפ״ב בבבא המתחלת אבל השוחט וכו' כתב הוא ז״ל לדעת רבינו דאין מוקצה אלא מחמת איסור ודחאו בידים כמו הדליק נר דהוי דחאה בידים ומוקצה של עשבים אין כאן דחאה בידים כלל. וי״ל דהרי תירצו התוס' בגמרא דהך מוקצה דמחובר אפי' ר״ש מודה ע״ש בפ' כל כתבי (שבת ד' קכ"ב):