לחם משנה על משנה תורה, הלכות שבת· רבי אברהם די בוטון
פרק ב · הלכה י
חולה שאין בו סכנה וכו'. כתב ה״ה בשם הרמב״ן דדוקא בדבר שיש בו ממנו חולי לכל גופו כגון חיה ל' יום וכגון לכחול העין בסוף האוכלא וכו'. משמע מדבריו דאפי' באבר אחד היכא דכולל הגוף דנפל למשכב אז מותר שבות אבל אם אינו כולל כל הגוף ואין בו סכנה אפי' שבות ע״י נכרי אסור שכן נראה מלשונו שכתב אפי' שבות מדבריהם ואפי' ע״י נכרי ואם כונתו זאת קשה דהרי כתב ודברים ברורים הם ויתבארו בדברי רבינו בפ' כ״א משמע דרבינו סבירא ליה הכי ולמטה כתב בסברתו ז״ל אבל באבר אחד כיון שאין בו סכנה לא הותר לישראל אפי' שבות גמור וזה ודאי דאינו כולל הגוף דאי כולל כל הגוף אפי' שבות על ידי ישראל מותר כמ״ש כאן וכגון לכחול את העין וכו' אלא ודאי דאינו כולל וא״כ אמאי מותר כחול ע״י נכרי דאפי' שבות לא הותר לנכרי כמו שנתבאר כאן לכך יש לפרש דמאי דקאמר הכא דאפי' ע״י נכרי היינו מלאכה גמורה אבל שבות ע״י נכרי מותר כיון דיש בו מיחוש באבר אחד אע״פ שאין בו סכנה. אי נמי י״ל דהכא איירי דיש לו מיחוש באבר אחד וכולל כל הגוף ומפרש אסור שבות ע״י ישראל ומאי דכתב רבינו למעלה וכגון לכחול את העין וכו' היינו דוקא ע״י נכרי דעל חלוקת חולה שאין בו סכנה מפרש כן דביאר רבינו ההיתר ע״י נכרי ואע״פ דהשוה אותו לחיה כל שלשים דמשמע דאפי' שבות ע״י ישראל מותר דומיא דחיה לא אשוי ליה אלא לומר דע״י נכרי דוקא דמיא לחיה לאפוקי בחושש והולך ומתחזק ודוחק. ומ״מ יש תימה בדברי ה״ה במ״ש אבל מלאכה גמורה בישראל לא הותרה אפי' בסכנת אבר אחד דמשמע דשבות בישראל הותר ובע״ז פרק אין מעמידין (עבודה זרה דף כ"ח:) אמרינן רב יהודה שרא למכחל עינא בשבת וכו' נפק שמואל ודרש עין שמרדה מותר לכוחלה בשבת מ״ט שורייני דעינא באובנתא דליבא תלו ע״כ. ופירש״י עין שמרדה שרוצה לצאת כאדם המורד ויוצא ע״כ. ומבואר דמאי דקאמר בגמרא שורייני דעינא וכו' הוא דכיון דשורייני דעינא תלו באובנתא דליבא הוה ליה סכנת נפשות ומהאי טעמא התיר רבינו למעלה לחלל עליו את השבת ולעשות עליו מלאכה גמורה ע״י ישראל ואם כדברי ה״ה דבסכנת אבר אחד שבות התירו אמאי קאמר בגמרא דמותר לכוחלה משום האי טעמא דשורייני וכו' בלאו האי טעמא נמי כיון דאיכא סכנת אבר דעין רוצה לצאת מותר ולכחול את העין שבות כמ״ש רבינו בפ' כ״ג. וי״ל דהך מותר לכוחלה היינו משחק ואתויי דרך רשות הרבים דומיא דמותר לכוחלה דאמר לעיל דפירש בגמרא דהוא משחק ואתויי וכו'. ויש לדקדק בדברי רבינו איך לא חילק לעיל כשכתב והחושש בעיניו וכו' בין תחילת אוכלא לסוף אוכלא כמו שחילק בגמרא שם בפרק אין מעמידין ויש לתרץ דהא דקאמר הכא וכן כוחל עיניו מן הנכרי היינו סוף אוכלא ופצוחי עינא: