לחם משנה על משנה תורה, הלכות שביתת עשור· רבי אברהם די בוטון
פרק א · הלכה א
מצות עשה לשבות ממלאכה בעשור לחדש השביעי וכו'. קשה דנראה דזהו השבת שבתון האחר הכתוב בתורה חוץ ממה שדרש לקמן שבת לענין אכילה ושבתון לעניינים אלו דתרי שבת שבתון כתיבי וחד דריש לקמן והאי אתי לעשה ואם כן קשה ל״ל שבתון בשבת לבד סגי דהא לקמן דריש תרוייהו שבת שבתון וכאן לא דריש. עוד קשה לי דבשבת פרק אלו קשרים (שבת דף קי"ד:) אמרו שם אמר רב מנא תנא מנין ליום הכפורים שחל להיות בשבת שאסור בקניבת ירק ת״ל שבתון שבות למאי אילימא למלאכה והא כתיב כל מלאכה לא תעשו אלא לאו לקניבת ירק ש״מ ע״כ. ואי ביוה״כ נמי איכא שבתון שהוא יתירא אמאי לא דרשינן נמי לקניבת ירק דאסור ביוה״כ משום דאי למלאכה הא כתיב כל מלאכה לא תעשו א״ו דאתי לקניבת ירק ולא שדינן ליה לעשה ולא תעשה כמו גבי שבת דלא רצה רב הונא לומר דאתי כר״י דאמר הכי התם וכבר הקשה רש״י ז״ל שם קושיא זו ותירץ דשבתון דיוה״כ אתי לענוי. אבל רבינו ז״ל דפסק דאתי למלאכה ופסקה לדרב הונא קשה טובא. וי״ל דס״ל (דר' ז"ל אמר) דודאי דשבתון דיוה״כ לא לקניבת ירק דא״כ לשתוק מדשבת ואנא ידענא מכ״ש דיוה״כ. וכי תימא נימא איפכא דיוה״כ אתי לאסור קניבת ירק ושבתון דשבת אתי לעשה י״ל דבלאו הכי אית לן עשה בשבת מביום השביעי תשבות כמ״ש רבינו ז״ל בריש הלכות שבת וטפי עדיף לאוקמי עשה ביוה״כ דליכא שם עשה בתורה מפורש. ועיין לעיל דרבינו יתרץ כתירוץ התוספות דאסמכתא בעלמא ע״ש: