לחם משנה על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי אברהם די בוטון
פרק ו · הלכה כג
ואין קורעים ביו"ט שני וכו'. על מה שתירץ ה"ה ז"ל דאיכא למפרך מה לחוה"מ שאינו אסור במלאכת הקריעה מדבריהם תאמר ביו"ט שאסור מדבריהם וכו'. יש להקשות דכיון דאין איסור מלאכה ביו"ט שני אלא מדבריהם נעביד הכנסת פירכא (בק"ו) כיון דאיכא כתובה בתורה ונעביד הכי ומה חוה"מ שאע"פ שאינו אסור בעשיית מלאכה לא הועילה לו קולתו זו אלא אינו נוהג בו אבילות ומ"מ חייב לקרוע יו"ט האחרון שאע"פ שהוא אסור בעשיית מלאכה נוהג בו אבילות אינו דין שיהא חייב לקרוע. וי"ל דלתרץ זה כתב ה"ה ואם אמרו שנוהג אבילות כלומר ליכא כאן הכנסת פירכא דאם נוהג אבילות אין ראוי מן הדין שיהא היתר עשיית מלאכה מה שאין כן בחוה"מ. אבל מ"מ קשה דמדכתב רבינו ז"ל ההבראה בחוה"מ משמע דאסורה ביו"ט שני וכן הספד של תלמיד חכם וכן כתב רבינו ז"ל פרק י"א מהלכות אבלות וא"כ תפול שם קושיא זו של ק"ו זה ונאמר ויהיו מספידין ביו"ט האחרון של פסח מק"ו ומה חוה"מ שאינו נוהג אבילות מברין ומספידין יו"ט שנוהג אבילות אינו דין שמברין ומספידין מה לחוה"מ וכו' נעביד הכנסת פירכא דהשתא ליכא למימר ואם אמרו שנוהג אבילות וכו' כמ"ש ה"ה ז"ל דאין הספד והבראה חילול ביו"ט מבחוה"מ. וכי תימא שמה שכתב רבינו ז"ל בפרק י"א מהלכות אבל ביו"ט שני לא הוי יו"ט האחרון אלא יו"ט שני של פסח האחרון מב' ימים הראשונים זה אי אפשר שהרי משמע יו"ט שני כל יו"ט שני שבעולם דהא קאמר ואין קורעים ואין מברין וכי היכי דקריעה הוי בכל יו"ט שני ה"נ הבראה וה"ה הספד ת"ח ועוד דאם לא תאמר כן מה הקשו כאן על רבינו ז"ל נימא דמאי דכתב רבינו ז"ל כאן לא הוי יו"ט האחרון דאין סברא לומר דמשום דקאמר רבינו ז"ל כלל משמע הכי דמאי דקאמר כלל הוא לאפוקי קרוביו של מת כמו שביאר בסוף דבריו אלא ודאי דכל יו"ט במשמע וצ"ע: