לחם משנה על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי אברהם די בוטון
פרק ה · הלכה י
וחפצי העכו״ם קונין שביתה במקומם ויש להן אלפים אמה לכל וכו'. קשה דאמאי לא השיג הראב״ד ז״ל על רבינו בטעם זה כמו שהשיג בטעם שכתב לקמן בשור של פטם שהרי טעם זה מבואר בגמרא פרק מי שהוציאוהו (עירובין דף מ"ז:) דלא נאמר אלא לרבנן אבל לר״י בן נורי בלאו הכי חפצי העכו״ם קונין שביתה והוא ז״ל פסק כר״י בן נורי דלא כרבינו וא״כ היה לו להשיגו כאן. וי״ל דמ״מ אינו משקר דטעם זה אע״ג דלא צרכינן ליה לר״י דבלאו הכי קונין שביתה אבל בשור של פטם לפי דעת הראב״ד ז״ל רבינו ז״ל דבריו בלתי מתיישבים ולכך השיגו שם דחפצי הפקר קונין שביתה:
פירות שיצאו חוץ למקומן וחזרו אפילו במזיד לא הפסידו את מקומן. ממ״ש ה״ה ז״ל בשם הרשב״א ז״ל ואם יצאו ע״י ישראל בין בשוגג בין במזיד וכו' נראה דהרשב״א ז״ל מפרש מה שאמרו בגמרא ריש פ' מי שהוציאוהו (עירובין דף מ"ב) שלא במקומן בשוגג שרי בדברי ת״ק דאיירי כשיצאו על ידי כותי דהא איהו ז״ל פסק כת״ק משום דסבר רב פפא כוותיה ולת״ק מבואר שם בגמרא דבשוגג שלא במקומו שרי ועל זה קשה דהרי בפרק ו' מהל' שבת בלשון המתחיל פירות שיצאו חוץ לתחום כתב ה״ה ז״ל והרשב״א ז״ל כתב בהפך מכולם וצ״ל לפי דבריהם וכו' כלומר לפי דברי הראב״ד ז״ל ורבינו ז״ל ולא לפי דברי הרשב״א ז״ל דאיירי כשיצאו ע״י כותי א״כ משמע דלהרשב״א ז״ל איירי כשיצאו ע״י ישראל. ועוד מוכרח הוא מדברי הרשב״א ז״ל דאיירי כשיצאו ע״י ישראל מדקאמר שם דהעמיד הברייתא ביו״ט אבל בשבת כיון דהעבירם ישראל אסור ואי הברייתא ס״ל דאיירי כשיצאו ע״י כותי לוקמא אפילו בשבת דהא אינו אסור לדעתו בשבת אלא כשיצאו ע״י ישראל אלא ע״כ הברייתא לדעתו איירי כשיצאו ע״י ישראל וא״כ איך פסק כאן דבשוגג שלא במקומו אסור דהא קאמר ת״ק דשרי. וי״ל דהוא ז״ל סבור דראוי לפסוק כראב״י מפני שמשנתו קב ונקי כמו שכתבו התוס' אלא משום דר״פ ס״ל כת״ק מפני כך פסק כוותיה ומפני כן לא פסק כת״ק אלא במאי דמסייע ליה ר״פ דהיינו דחזרת פירות למקומן במזיד אבל בשוגג שלא במקומן פסק כראב״י דבהא לא איירי ר״פ: