לחם משנה על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי אברהם די בוטון
פרק ג · הלכה ג
השוחט בהמה ביו״ט מותר לו לתלוש צמר במקום סכין. בבכורות פרק הלוקח בהמה (בכורות דף כ"ה) אמרינן במסקנא אלא לעולם דבר שאין מתכוין אסור ותולש לאו היינו גוזז וביו״ט היינו טעמא דשרי וכו'. נראה משם דלשמואל דבר שאין מתכוין מותר ואין צריך לטעמא דעוקרו מגדולו כלאחר יד אלא אפילו שהוא אורחיה מותר משום דהוא דבר שאינו מתכוין וא״כ קשה על רבינו ז״ל שהוא פסק ריש הלכות שבת כשמואל דאמר דבר שאינו מתכוין מותר וא״כ הכא אפילו בעוף שהוא אורחיה מותר משום דהוי דבר שאינו מתכוין. וי״ל דמה שאמרו בגמרא וביום טוב היינו טעמא דשרי הוא אפילו שהוא מתכוין לתלוש מטעם דמתכוין כלאחר יד [בדבר שאינו אורחיה] כמו שכתבו התוספות ז״ל ודברי רבינו ז״ל בכאן הוא כשמתכוין ולכך נתן טעם דאורחיה אבל כשאינו מתכוין ודאי דמותר כמ״ש רבינו ז״ל בריש הלכות שבת. ומה שכתב ה״ה אבל הרמב״ן ז״ל חלק וכו' ליישב דברי הגמרא לפירוש הרמב״ן ז״ל כתב בבית יוסף ז״ל ומה שאמר שם בגמרא שאני כנף דהיינו אורחיה לאו דוקא כנף דבכל עוף הוי אורחיה אפילו הצואר אלא מאי דקאמר כנף הוא משום דאותיב ליה מכנף. ומה שלא התיר רבינו בעוף משום מלאכה שאינה צריכה לגופה דהוא מותר לכתחילה משום שמחת יו״ט כמו חופר גומא ואינו צריך אלא לעפרה יש ליתן הטעם משום דאין התלישה הכרח ליעשות קודם השחיטה כמ״ש ה״ה ז״ל ועוד עיין שם הטעם בבית יוסף: