לחם משנה על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי אברהם די בוטון
פרק א · הלכה כד
שני ימים טובים אלו של גליות שתי קדושות הן ואינם כיום אחד. כתב ה״ה ויש אומרים שהמחובר שנתלש ביו״ט וכו' והעיקר כדברי רבינו ז״ל. משמע דהוא סבור בדעת רבינו ז״ל שדעתו ז״ל כדעת רש״י ז״ל דמיד ביו״ט שני הוא מותר. וקשה לזה שהרי כפי טעמו שכתב בפרק ששי מהלכות שבת משום גזרה שלא יאמר לכותי לעשות וכו' משמע דהוא סובר כדעת התוספות ז״ל דצריך להמתין עד מוצאי יו״ט שני דזהו טעמם של תוספות ז״ל וכפי טעם זה נמשך כן כמו שכתבו התוספות בפרק בכל מערבין (עירובין דף ל"ט:) בד״ה אי משכחת להו לא תימא וכו' דכפי פירוש רש״י ז״ל טעמו הוא מפני שלא יהנה ממלאכת שבת וצריך עיון. ואילו לא היה כותב ה״ה כן בדעת רבינו ז״ל היינו אומרים דהוא סבור עד מוצאי יו״ט שני ומה שכתב כאן שמותר בשני הוא מפני דנצוד מאליו כמו שכתבו שם התוספות ז״ל אבל אחר שכתב ה״ה מה שכתב אי אפשר לומר כן: