לחם משנה על משנה תורה, הלכות שבועות· רבי אברהם די בוטון
פרק יא · הלכה טו
כל מי שיתחייב שבועת הדיינים וכו'. מה שלא הצריך רבינו ז"ל בשבועת היסת איום משום דמשמע ליה דכיון דלא הצריכו בה אנקוטי חפצא ודאי דלא בעינן איום דטעמא דאנקוטי חפצא משום איום הוא אבל בשבועת ספק צריך טעם ואינו מספיק מ"ש הרב כסף משנה ז"ל דלא נאמר איום זה אלא בשבועת הדיינים דטענה וכפירה דהיינו מתני' דר"פ שבועת הדיינין דא"כ אנקוטי חפצא דאמרוהו בגמרא על שבועת הדיינין דטענה וכפירה דהכי אמרו שם על מתני' דר"פ שבועת הדיינין היכי משבעינן ליה וכו' א"כ למה למדו רבינו ז"ל לשבועת ספק. ואולי י"ל טעם לרבינו ז"ל משום דמברייתא (דף ל"ט) משמע דלא איירי בטענת ספק מדהביא שם אל בית הגנב שגונב דעת הבריות שטוען על חבירו ממון שאין לו וזה לא שייך בטענת ספק, וכל זה איננו מספיק ולא ידעתי לו מוצא: