לחם משנה על משנה תורה, הלכות שבועות· רבי אברהם די בוטון
פרק ז · הלכה ח
והתרו בו עדים בשעת שבועתו וכו'. קשה דהך הוי בעיא בפ' שבועות הפקדון (שבועות דף ל"ו ל"ז) הזיד בשבועת הפקדון והתרו בו אי מחייב מלקות לחוד או קרבן לחוד או שניהם ולא איפשיטא וכיון שכן אמאי מחייב רבינו ז״ל להביא קרבן על הספק דנמצאו חולין בעזרה. וי״ל דשם פשטוה מברייתא דקאמרה תאמר בשבועת הפקדון שאינו לוקה וע״כ בהתראה איירי דאי לא ליכא מלקות ואף על גב דדחו שם פשיטות זה ואמרו מאי אינו לוקה אינו נפטר מכל מקום כבר פשטוה דמלקות לחודיה בלא קרבן לא סגי ונשאר הספק אי הוי קרבן לחודיה או קרבן עם מלקות ואין מלקין על הספיקות ולכך כתב רבינו ז״ל קרבן לחודיה דע״כ בשני צדדי הספק שנשארו קרבן מייתי ואין להמלט ממנו. וא״ת דהתרו בו עדים בשעת השבועה ודאי דשם היו א״כ היכי אמרינן בגמרא (דף ל"ז) דר' יוחנן דאמר גבי כופר ממון שיש עליו עדים שחייב משום דעדים עבידי דמייתי משמע דאי לא מייתי דפטור והא הכא דלא מייתי דשם היו וחייב. וי״ל דהרי כתב רבינו ז״ל בסוף הפרק שלאחר זה דשמא יפסלו ולא יתקיים עדותם ועוד דהך התראה שהתרו בו לא בעת השבועה בב״ד היה דאם היו שם עדים לא היו מניחים ב״ד להשבע אלא חוץ לב״ד הוא שהיה נשבע ועדים התרו בו ואם כן איכא למיחש דילמא קודם שיבואו להעיד לפני ב״ד ימותו: