לחם משנה על משנה תורה, הלכות שבועות· רבי אברהם די בוטון
פרק ג · הלכה ה
וכן שבועת הבאי ושל שגגות וכו'. פ"ג דנדרים (דף כ"ד:) תנא נדרי הבאי מותרין שבועות הבאי אסורין ע"כ. והרא"ש והר"ן ז"ל כתבו גירסא אחרת שם כשם שנדרי הבאי מותרין כך שבועות הבאי מותרין ופירש הר"ן ז"ל מותרין הפירות היכא דאמר יאסרו פירות אלו עלי בשבועה אם לא ראיתי בדרך הזה כעולי מצרים או אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד לעולם הפירות מותרין כל חד משום טעמיה כדכתב הר"ן ז"ל בפירוש המשנה אבל לענין מלקות לא דיבר כלל דודאי יש חילוק דכשאמר כעולי מצרים אינו לוקה משום שוא וכשאמר כקורת בית הבד לוקה משום שוא וא"כ יש בשבועת הבאי בין חדא לחברתה בענין המלקות חילוק אבל בענין הפירות שניהם שוים שלעולם הפירות מותרים וזו היא גירסת רבינו ז"ל וגירסת הר"א ז"ל בהשגות ואע"פ שכתב רבינו ז"ל פטור אין הכוונה לומר פטור מקרבן אבל איסורא איכא ולא דק בלישניה וראיה לדבר שבשבועת שגגות כתב לקמן פטור מכלום. והר"א ז"ל מפני שלא כתב מותר וכתב פטור תפס עליו דמשמע דס"ל דאיסורא איכא ואמר שאינו כן וכתב בהשגות לא הוצרכו חכמים לומר שהוא פטור וכו' אלא שאמרו כשם שנדרי הבאי מותרים כך שבועות הבאי מותרים וכו' והוקשה לו להראב"ד ז"ל היכי שייך לומר מותרין בשבועת שגגות דאם הוא שוגג אין אנו יכולים לומר מותר דמשמע דלכתחלה הוא מותר לעשותו ולזה תירץ ואמר שהוא לענין הפירות כלומר אם אמר לאשתו שבועה שלא אוכל היום מפני שגנבת את כיסי ואח"כ נודע שלא גנבה וכו' אז מותר לאכול או כיוצא בזה וזה מה שמבאר הראב"ד ז"ל בהשגה האחרת באומרו שבועת שגגות שמותרין וכו'. ובדפוס ויניציא"ה הוא מחולק לב' השגות אבל הוא טעות והעיקר הוא כדפוס קושטאנטינ"ה כי ההשגה השניה בדפוס ויניציא"ה היא מלאה טעיות וחסר ד' או ה' שיטות והעיקר כאשר כתוב שם והכוונה היא מ"ש וכן היא גירסת רבינו ז"ל. והעד יותר ברור מ"ש בפ' ה' מה' נדרים נדרי הבאי וכו' כדרך שביארנו בשבועות הרי משמע מדכתב ודברי הבאי מותרים כמו השבועות א"כ משמע דשבועות מותרים לגמרי. וא"ת למה לא השיגו הראב"ד ז"ל לרבינו ז"ל דקשיא מדידיה אדידיה כיון שהוא הבין בלשון זה שהוא פטור אבל אסור ולקמן אמר כדרך שביארנו בשבועות כדפרישית, וי"ל דאין זה מוכרח דמצינו לדחויי דמ"ש כדרך שביארנו בשבועות ר"ל ענין אלו הדברים פירוש דהבאי והשגגות והאונסין הוא כמו שביארתי בשבועות אבל לא שזה מותר כמו בשבועות: