לחם משנה על משנה תורה, הלכות שבועות· רבי אברהם די בוטון
פרק א · הלכה ט
בין שהיה מזיד בין שהיה שוגג. שם פרק שבועת העדות (שבועות דף ל"ד) אמר עליה דר״ש אומר חייב כאן וכו' מחכו עליה במערבא ואמרו בגמרא אלא חוכא אמזיד כשוגג וכו' מכדי מזיד גבי עדות מנא ליה דלא כתיב ביה ונעלם ה״נ לא כתיב ביה ונעלם וכו' ומבואר בגמרא דנדחה זה. והטעם אינו אלא משום דילפינן תחטא תחטא בפקדון משבועת העדות וכן אמרו בריש ד' מחוסרי כפרה (דף פ"א שהוא ט') בכריתות על מתניתין דואלו מביאין על הזדון כשוגג וכו' ופירשו שם הטעם בשבועת העדות משום דלא כתיב ביה ונעלם ובשבועת הפקדון משום ג״ש דתחטא תחטא. והשתא יש לתמוה על רבינו ז״ל למה כתב בשניהם הטעם משום דלא כתיב בהו ונעלם. ונראה לומר דהג״ש דתחטא תחטא איצטריך לן כדי דלא נילף ממעילה אבל עיקר הילפותא משום דלא כתיב ביה ונעלם הוא אלא משום דלא נילף ממעילה איצטריך תחטא תחטא: