לחם משנה על משנה תורה, הלכות שאלה ופיקדון· רבי אברהם די בוטון
פרק ה · הלכה ה
בד"א שמדד לו בימות הגורן כו'. כתב ה"ה דהא אתיא כרבי יהודה דמתניתין וכן כתב הרב נמוקי יוסף בפי' הלכות הרי"ף ולפ"ז לא פליג ת"ק אר' יהודה וקשה דא"כ לימא מדה מרובה דהיינו עשרה כורין דוקא כדאמר ר' יהודה לכך נראה כדכתב רבינו בפירוש המשנה וזה לשונו וצריך שיחזיר לו בזמן שמדד לו בשעה שהפקיד אצלו לפי שבימות הגשמים יוסיף הדבר המדוד לרטיבת האויר ובימות החמה יחסר ואין הלכה כר' יהודה ולא כר"י בן נורי ע"כ משמע דאית ליה דברייתא אתיא כת"ק ומ"ש ר' יהודה מפני שמותירות הוא אפילו בימות החמה דלרטיבת האויר הם מותירות אבל בימות הגשמים דרטיבת האויר טובא מודו רבנן ואפילו שלא יהא מדה מרובה ורבינו פסק כרבנן ונראה דעל דרך זה הלך הרי"ף שלא כדברי נמוקי יוסף:
וכן מוציא לו שתות ליין וכו'. שם במשנה ר"י אומר חומש ואמר בגמרא דלא פליגי מר כי אתריה ומר כי אתריה וא"כ רבינו לא היה לו לכתוב שתות סתם אלא כפי המנהג מה שרגיל לחסר וכ"כ בהדיא בפירוש המשנה ולא היה לו למנקט סתם דברי ת"ק וצ"ע: לא מצאנו עוד מאלו הלכות זולת לשון אחד בקונטרס אחר בפ"ז ה"ה: