אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות שאלה ופיקדון· רבי אברהם די בוטון

פרק ה · הלכה א

פרק ה

אפילו באו עליו גנבים וקדם והציל וכו'. מעשה בהגוזל ומאכיל והקשה אביי והא מציל עצמו בממון חבירו הוא ותירצו אין לך פדיון שבויים גדול מזה ע"כ. ואיכא לאקשויי דמאי מקשה דמציל עצמו בממון חבירו הא אפ"ה פטור משום דהוי ממון שאין לו תובעים כדאמרינן לשמור ולא לחלק לעניים ותירץ נמוקי יוסף קושיא זו בשם הרא"ש דלא אמרינן הכי אלא כשנותנין לו לחלק אבל הכא מיירי גבי מסרו בידו שישמרנו ולא שיחלקנו. והיה אפשר לומר תירוץ אחר בקושיא זאת דהתם איירי בעניים ידועים אבל מדברי רבינו לא משמע הכי כדכתב בד"א בשאין זה הממון וכו' דמשמע דהך בד"א קאי לכל החלוקות שהזכיר למעלה ואע"ג דאיכא למדחי דלא קאי אלא אמי שהפקידו ממון עניים ושבויים ולא אקדם והציל עצמו בממון שבויים מ"מ לישנא דבד"א משמע דאכולה מילתא קאי דאי לא היה לו לומר בד"א קודם שיזכיר הדין ואפילו קדם והציל עצמו וכו' כיון דהך דינא אפילו בעניים ידועים איירי. והך קושיא הכריח לה"ה ז"ל לומר שרבינו ז"ל מפרש זה בעניים שאינם ידועים וטעמו של רבינו ז"ל הוא דבעניים ידועים לא אמרינן אין לך פדיון שבויים יותר גדול מזה דאין יכולים לפדות מממון שבוי אחד לשבוי אחר כדאמרו מותר שבוי לאותו שבוי וכן כתב הרשב"א ז"ל נזכר בב"י ז"ל בח"מ בהלכות פקדון וכיון שכן קשה על רבינו ז"ל איך יתרץ הקושיא שהקשה הנמוקי יוסף ז"ל ואין לומר דהוא יתרץ דאע"ג דאמרינן לשמור ולא לחלק היינו היכא דפשע בהן ונאבדו אבל זה שנתנם בידים לאחר בשביל עצמו הוי כאילו לקחם לעצמו וחייב דזה אינו כיון דהוי ממון שאין לו תובעים אפילו בהא ליפטר דהא אמרינן בפרק הזרוע והלחיים דמזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור מפני שהוא ממון שאין לו תובעים. ע"כ צ"ל דאית ליה כתירוץ הנמוקי יוסף ז"ל ואע"ג דלא משמע כן מריהוט לשונו שהרי בתחילת הפרק איירי כשהפקידו לחלק לעניים דהכי משמע שאמר מי שהפקידו אצלו וכו' שנאמר לשמור ולא לחלק ועל דא קאמר אפילו קדם והציל וכו' מ"מ אפשר לומר דהוצרך לטעמא דאין לך פדיון שבוים גדול מזה להודיענו דאע"פ שמסרו הגבאי לשומרו פטור מהך טעמא והך חלוקה דאפילו קדם וכו' בכל גוונא איירי בין שמסרו הגזבר לשומרו בין שנתנו לו לחלק והא דקאמר בסיפא דלישניה ה"ז כממון שיש לו תובעים אין טעם זה שייך לדין אם קדם והציל את עצמו וכו' דפדיון שבוים דהתם אפילו יש לו תובעים שמסרו הגזבר לשומרו פטור משום דאין לך פדיון שבוים גדול מזה וטעמא דהיכא דקדם והציל עצמו בפדיון שבוים לא איירי בעניים ידועים משום דמותר שבוי לאותו שבוי כדכתיבנא והך טעמא שכתב הרמ"ה דממון שיש לו תובעים וכו' לא איירי אלא לחלוקות אחרות דמשום הך טעמא חייב דלא הוה פטרינן להו אלא משום דהוי ממון שאין לו תובעים ומ"מ הוצרך ה"ה לומר דהך בד"א קאי לחלוקה דקדם והציל משום דלא נטעה כמה שכתבנו:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות שאלה ופיקדון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה