לחם משנה על משנה תורה, הלכות שאלה ופיקדון· רבי אברהם די בוטון
פרק ד · הלכה ח
מעשה באחד שהפקיד מעות וכו'. לעיל הקשיתי גבי אשה ששאלה וכו' דמוקי רבינו ז"ל מאי דקאמר בגמרא לא שואל ולא שוכר וכו' דאיירי בלא הודיעתו דא"כ אפילו שוכר ושואל ליפטר דמצי למימר סבור הייתי שהיא של אשתי כי היכי דהכא אמרה האם סבורה הייתי שהיא של בני. וי"ל דכאן כשהיא סבורה שהיא של בנה לא פשעה כלל ולא עבדה איסורא שהיתה סבורה שהיה צריך לבנה להוצאה לכך לא קברתם וכדכתבו המפרשים שם אבל התם אע"ג דהיה סבור שהיא של אשתו ופשיעה בבעלים פטור מ"מ איסורא עבד לפשוע בממון שאינו שלו אע"ג דפטרתה תורה ולכך משלם מאחר שתחזור פרה לבעלים הראשונים ואע"ג דרבינו כתב מכאן אתה למד שהשומר כו' והודיען שהוא פקדון ולא שמרו כדרך השומרים דמשמע דאם לא הודיען אע"פ שלא שמרו כדרך השומרין פטורים והיינו פשעו פשיעה גמורה מ"מ מצינן למימר דכי דייקינן הא לא הודיען ולא שמרו פטורים היינו לא שמרו מפני שהיו סבורים והיו טועים שהיא שמירה מעליא דומיא דאם טעתה שהיתה סבורה שהם של בנה והיה צריך להוצאה ולכך לא קברתם ודוחק: