אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות שאלה ופיקדון· רבי אברהם די בוטון

פרק ד · הלכה א

פרק ד

ומגלגלין עליו בתוך השבועה וכו'. לקמן בפ"ו כתב רבינו ז"ל דכיון דמשתי השבועות נפטר שהביא ראיה שנגנבה ולא פשע לא חיישינן להא דשליחות יד וטעמו כתב ה"ה ז"ל דאזיל לטעמיה שכתב כאן שהיא באה ע"י גלגול. ואע"ג דהא דפשיעה באה ג"כ ע"י גלגול כבר כתבתי לעיל טעם לדברי ה"ה ז"ל וכ"נ שהוא דעת הרא"ש כמ"ש הטור ז"ל בח"מ סימן רצ"ד ומש"ה אמרו בגמרא בפרק השואל גבי ההוא דשאיל נרגא מחבריה זיל אייתי ראיה דלא שנית כלומר דכיון דהבאת ראיה שמתה שלא בפשיעה אין אנו חוששין לשליחות יד ולדעת ר"י שכתב שם הטור ז"ל דסובר דכיון שנפטר משבועה דגניבה פטור מפשיעה ג"כ הא דאמרו בגמרא אייתי ראיה דלא שנית קשה קצת דהיה די שיאמר אייתי ראיה שמתה מחמת מלאכה אבל הרא"ש ז"ל דקדק בפרק המפקיד מדברי הרי"ף שכתב שם גבי שומר שמסר לשומר דהיכא דאיכא עדים שנטרה שומר בתרא כי אורחה ונאנסה לא מיחייב שומר קמא לשלומי דהא ליכא שבועה דלימא ליה את מהימנת לי וכו' דמשמע מלשון זה דצריך שיהא נפטר מכל השבועות ושיביא ראיה שלא שלח בה יד ג"כ ואם דקדוק זה הוא מוכרח היה קשה בדברי הטור ז"ל מדידיה אדידיה שהוא כתב בסימן רצ"א כלשון זה של הרי"ף ז"ל דמשמע דאית ליה דעת הרי"ף דבעי ראיה שיהא נפטר מכל הג' שבועות ואם נשארה שבועה דשליחות יד חייב דהרי הוא כתב כדברי הרי"ף ז"ל שכתב ולא נשאר שבועה ועוד כתב אבל אם נשאר עליו שום שבועה דמשמע אפילו שבועה דשליחות יד דלשון שום שבועה משמע הכי דהא הרא"ש ז"ל דקדק מלשון הרי"ף דאית ליה כן אע"פ שלא כתב שום שבועה כ"ש דיש לדקדק מדברי הטור שכתב שום שבועה ובסימן רצ"ד כתב דעת ר"י ודעת הרא"ש ודעת הרי"ף דבעינן שיהא נפטר מהג' שבועות לא הזכיר כלל והוא תימה כיון דהוא סתם בסימן רצ"א כדעת הרי"ף ואולי י"ל שאין נראה להטור דיוק זה שדקדק הרא"ש מדברי הרי"ף ואע"פ שכתב שום שבועה ר"ל מהשתי שבועות אבל לעולם ההיא דשליחות יד לא חיישינן לה וסתר מה שדקדק אביו הרא"ש ז"ל מדברי הרי"ף מפני הנראה מהירושלמי שהביא הרי"ף שעתיד אני לבארו בע"ה ולכך כתב לשון הרי"ף אע"פ שהוא סובר כדעת הרא"ש דלא בעינן שיביא ראיה על שבועה דשליחות יד אי נמי אפשר לומר דאע"ג דהתם גבי שומר שמסר לשומר בעי הרי"ף ז"ל שיביא ראיה על כל הג' שבועות היינו דוקא משום דפשע שמסרה לשומר אחר אבל היכא דלא פשע דלא מסר לשומר אחר כיון שיביא ראיה להפטר מהשתי שבועות סגי ובהכי מיתרצא לי קושיא בדברי הרא"ש שדקדק מדברי הרי"ף ז"ל כן דהא הרי"ף ז"ל הביא שם בפרק המפקיד הירושלמי שהזכיר הרא"ש ז"ל שם באותו הפרק וזה לשונו אימתי שומר חנם חייב בשבועה בזמן דליכא עדים דלא פשע אבל אי איכא עדים דלא פשע פטור אף מן השבועה והאי פטור אף מן השבועה משבועה דשליחות יד הוא דקאמר דאי משבועה דפשיעה כיון שהביא ראיה עליה ודאי שהוא פטור ממנה א"ו משבועה דשליחות יד קאמר ומהירושלמי זה דקדק הרא"ש ז"ל דלא בעינן להביא ראיה על שליחות יד ומטעם זה כתב רבינו ז"ל בפ"ז ששומר חנם שהביא ראיה שלא פשע פטור משבועה דשליחות יד ונפקא ליה האי דינא מהירושלמי הזה וכן מ"ש לקמן ובעל הפקדון שהביא ראיה שפשע וכו' ואם טען ואמר תנאי היה וכו' נפקא ליה מסיפא דהירושלמי זה שכתב שם הרי"ף והרא"ש ז"ל ואי איכא עדים שפשע חייב לשלם. וקשה על הירושלמי מאי אתא לאשמועינן לכך כתב רבינו ז"ל דאשמעינן דאע"ג דטען דתנאי היה בינינו אינו נאמן משא"כ כשהביא עדים שלא פשע דנאמן במיגו כדכתב לעיל מיניה באופן שעל כל פנים מדברי הירושלמי הזה מוכרח דבשבועה דשליחות יד אין צריך להביא ראיה וא"כ כיון דהרי"ף ז"ל כתב בפרק המפקיד הירושלמי הזה גבי מתניתין דהמפקיד מעות אצל חבירו והפשילן וכו' א"כ איך כתב בהדיא בשומר דבעינן שיביא ראיה להפטר מג' השבועות נמצאת לדברי הרא"ש קשה מהרי"ף מדידיה אדידיה אלא ודאי דיש לחלק בין שומר שמסר לשומר לשומר עצמו אע"פ דלכאורה נראה דטעמא דאנת מהימנת ליה לא שייכא שפיר כיון שאם היה מביא ראיה השומר להפטר מהב' שבועות לא היה צריך לישבע יותר מ"מ כיון שנשארה עליו שום שבועה ופשע במה שמסר בידו מצי א"ל לא מהימן לי בשבועה כנ"ל לדעת הרא"ש לתרץ כי היכי דלא תיקשי דברי הרי"ף מדידיה אדידיה ועם זה יסכימו דברי הטור עם דברי הרא"ש אביו דיש לחלק דמ"ש בסימן רצ"א דהוי לענין שומר שמסר לשומר ממ"ש בסימן רצ"ד דהוי לענין שומר עצמו. ומ"מ דברי ה"ה ז"ל בפ"ח מהלכות שכירות אינם כדברי הרא"ש ז"ל שהרי הרמב"ם כתב שם ואם יש עדים ששמרה השומר הב' כדרך השומרים ונאנס פטור השומר הראשון שהרי יש עדים שנאנס וכו' וא"כ לפירוש קמא שכתבנו שהבין הרא"ש בדברי הרי"ף דשומר עצמו ושומר שמסר לשומר שוים ובכולהו אית ליה להרא"ש דסובר הרי"ף דבעינן שיביא ראי' להפטר מהג' שבועות א"כ ע"כ אין דעת הרי"ף כדברי הרמב"ם שהרי הרמב"ם ז"ל בפ"ו כתב בהדיא דאין חוששין לשבועה דשליחות יד ואפילו לפירוש בתרא שכתבתי שהרא"ש הבין בדברי הרי"ף דיש לחלק בין שומר שמסר לשומר לשומר עצמו ואפשר היה לדקדק מדברי הרמב"ם שכתב כדרך השומרין ונאנס דבעינן שיביא ראיה על כל הג' כיון דמלשון זה דקדק דין זה הרא"ש מדברי הרי"ף ז"ל ואע"פ שנסתייע מלשון שכתב הרי"ף דליכא עליה שבועה מה שלא כתב כן רבינו מ"מ היה אפשר להשוות לפי פירוש זה דברי הרי"ף והרמב"ם מ"מ ה"ה שהשוה אותם שכתב שם מבואר בהלכות וכו' משמע שדעתו דלא כהרא"ש לא מיבעיא לפירוש קמא שפירשתי בהרא"ש דהרא"ש סובר דהרי"ף והרמב"ם אינם שוים אלא אפילו לפירוש בתרא דאפשר להשוותם אין דעתו כדעת רבינו והרי"ף שהוא כתב שאם השומר הראשון יכול לישבע שנאנס אם ראה הוא שפטור אע"פ שאין שם עדים וכו' ואמאי ניחוש שמא שלח בו יד אלא ודאי דאית ליה לה"ה דלא חיישינן לשבועה דשליחות יד לא גבי שומר ולא גבי שומר שמסר לשומר ודלא כהרא"ש ובודאי שדעת ה"ה ז"ל עיקר. * והטור ז"ל בסימן רצ"ד כתב גבי ג' שבועות אלא ישבע שהוא כדבריו ויכלול ג"כ בשבועתו וכו' והוא כלשון רבינו שכתב בפ"ו וא"כ אפשר לומר דסובר כדעת רבינו דהעקרית היא שבועה שאינה ברשותו אלא שבסימן ש"ה כתב ישבע שהוא כדבריו ויכלול בשבועתו שלא שלח בה יד ושאינה ברשותו ושבועה דפשיעה לא הזכיר משמע דאית ליה דהיא עקרית טפי וזה אי אפשר דודאי שבועה שנגנבה עיקרית טפי אלא שסמך על מה שהזכיר בסימן רצ"ד ומה שתמהתי לעיל על לשון זה של הטור אינה תמיהה כלל: (וכל פלפול זה יש לזוכרו בפ"א מהלכות אלו דשייך שם יותר):

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות שאלה ופיקדון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה