לחם משנה על משנה תורה, הלכות שאלה ופיקדון· רבי אברהם די בוטון
פרק ג · הלכה א
או ביד שלוחו של שואל וכו'. רבינו סתם דהיה לו לפרש דאם עשה השואל שליח בעדים חייב השואל דהוא פסק דשליח שעשאו בעדים הוי שליח ובהלכות גזילה פ"ח ביאר שם הענין שכתב שם שלא יתן לא לבנו של נגזל ולא לשלוחו אא"כ עשה השליח בעדים וה"ה נמי כאן כדמוכח בהדיא בגמרא אלא די"ל דסמך כאן על מ"ש שם:
שלחה לו המשאיל ביד עבדו הכנעני וכו'. כתב ה"ה שפסק כשמואל בדיני, הא דכתב ה"ה ז"ל דפסק כשמואל משום דמשמע הך עבדו הכנעני דקאמר ז"ל הוא אפילו שאמר לו הכישה במקל והיא תבא כמו שפירש דבריו אח"כ אמר לו הכישה במקל דלא מהני דאילו עבד כנעני לחוד בלא הכישה במקל לא הוי פלוגתא דרב ושמואל דכולי עלמא מודו דיד עבד כיד רבו ומ"ש ה"ה אח"כ ולפי הנראה מהסוגיא ששמואל חלוק אף בזה משום דהיינו יכולים לומר דלא פליג שמואל היכא דהכישה במקל אלא משום דשלחה ביד עבדו הכנעני דידו כיד רבו אבל היכא דלא שלחה ביד עבדו הכנעני מודה שמואל דכיון שיצאה מרשות משאיל חייב לכך כתב דאינו נראה מהסוגיא כן אלא דשמואל חלוק אף בזה משום דאמרו לימא מסייע ליה לרב מהברייתא ודחי לה ואי שמואל מודה ליה היכא דלא שלחה ביד עבדו הכנעני מאי סייעתא לרב הא שמואל נמי מודה בדינא דברייתא כיון דברייתא לא איירי בשלחה ביד עבדו כלל. וא"ת לרב אפילו דאמר לו הכישה במקל אמאי חייב לימא דהוי שאילה בבעלים דהא שלחה ביד עבדו ויד עבד כיד רבו והתוס' תירצו להך קושיא דלא אמרינן הכי אלא היכא דנשאל הרב עצמו עם הפרה ושלח עבדו במקומו אבל רבינו נראה דלא ס"ל הכי דהוא כתב לעיל נשאל העבד שלא מדעת רבו לא הוי שאילה בבעלים משמע הא מדעת רבו הוי שאלה בבעלים ובשאלת העבד לחודיה סגי וי"ל דכיון דאמר לו הכישה במקל והוא שלח העבד מדעתו לא שלח לתועלת פרתו לשומרה והוי כמו היכא דיצא לבקר המשוי שלא יטענו עליה יותר מדאי שכתב רבינו לעיל דלא הוי שאלה בבעלים כיון שאינו אלא לתועלת הפרה ולא לתועלת השואל: