לחם משנה על משנה תורה, הלכות שאלה ופיקדון· רבי אברהם די בוטון
פרק ב · הלכה א
אפילו אמר לחבירו השקני מים וכו'. הטור ז"ל כתב דאע"ג דלא התחיל במלאכה אלא כיון שהכין עצמו ללכת או הלך סגי קשה לזה טובא מהנהו אהלויי דבפרק האומנין דאמרינן התם דאזלי לאפות ומ"מ לא הוי פשיעה בבעלים משום דההיא שעתא דנאבדה הגלימא הוה שתי שכרא ולדברי הטור ז"ל מאי איכפת לן דהוה שתי שכרא כיון שהלך לאפות סגי. ובמה שחילק שם הרמ"ה ז"ל הביאו הטור ז"ל בסימן הנזכר (סימן שמ"ו) ניחא דכתב שם דכיון דהיה מלאכה דאין השואל יכול לומר לו עשה אותה עתה אע"פ שהלך לעשות לא הוי הליכה התחלה א"כ גבי הנהו אהלויי דכיון דהם לא היו שכורים זה לזה אלא לאפות בלבד ולא למלאכה של כל היום כדכתב שם הרב נמוקי יוסף ז"ל בפרק האומנין בשם הרשב"א ז"ל א"כ היה יכול זה לאפות באי זו שעה ביום שירצה וא"כ אע"פ שהוא הלך שם לא הוי ההתחלה הליכה אבל להרא"ש שכתב הטור ז"ל דלא חילק בכך קשה. ונ"ל שטעמו של הרמ"ה ז"ל שחילק בכך היא לתרץ קושיא זו ולדעת הרא"ש ז"ל יש לתרץ בדוחק דכיון דההיא שעתא שכרא הוה שתי אית לן למימר דההליכה לא הוי התחלה שלא הלך אלא לשתות שכר ולא לאפות והדבר רחוק ועדיין צ"ע: