אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות קריאת שמע· רבי אברהם די בוטון

פרק ב · הלכה יג

הלכה יב

ספק קרא וכו'. שם (דף כ"א) בפ' מי שמתו כרבי אלעזר דק"ש דאורייתא וא"ת התינח פסוק ראשון שהוא דאורייתא חוזר וקורא אבל השאר מדרבנן למה יחזור ויקרא דהא ודאי כיון דלא בעינן כוונה מדרבנן הוי וכמ"ש הרב"י בסימן ס"ג ואפי' ה"ר יונה לא קאמר אלא דפסוק א' הוי מדאורייתא. וי"ל כיון דחוזר וקורא מקצת אטרחוהו רבנן דיגמור אותה כתקנה. ובעל קרית ספר תירץ דבקריאת ג' פרשיות קיים מצוה דאורייתא ואע"ג דבפסוק ראשון נפטר מ"מ מידי דהוה אקריאת התורה דנפטר בקביעת איזו שעה ביום ובלילה שנאמר והגית בו וגו' ור"י אמר אפילו לא קרא אלא ק"ש וכו' ומ"מ אם לומד כל היום וכל הלילה מקיים מצות ת"ת מדאורייתא:

אבל אם יודע שקרא ונסתפק וכו'. כן מוכח שם:

קרא וטעה וכו'. בפרק היה קורא (ברכות דף ט"ז.) x (קרא וטעה באמצע הפרק יחזור לתחילת הפרק) בין פרק לפרק יחזור לפרק ראשון בין כתיבה לכתיבה יחזור לכתיבה ראשונה א״ל רבי יוחנן לא שנו וכו'. ופירש״י ז״ל יחזור לפרק א' להפסק ראשון והיה אם שמוע עד כאן. ובודאי שהדעת מוכחת כן דכיון שידע שהשלים פרשה אחת עכ״פ כבר קרא פרשה ראשונה וא״כ ודאי שאין לחזור אלא לוהיה אם שמוע אבל הלשון קשה טובא על רש״י ז״ל דפרק ראשון לא מיקרי אלא פרשת שמע דשם באותה סוגיא גבי אומנין שתירצו כאן בפרק א' כאן בפרק ב' פירש״י ז״ל עצמו דפ״א היינו שמע וכן בריש פרק היה קורא שאמרו דכיון שכיון לבו בפרק א' יצא פירש״י ז״ל דהוי פ' שמע ובכ״מ שהוזכר פרק א' פי' כן וכאן נשתנה הפי' לדעת רש״י ז״ל מכל המקומות וכבר הרגיש רש״י ז״ל שכתב להפסק ראשון כלומר אין לשון פרק האמור כאן ככל המקומות שפירש הפרשה הראשונה אלא כאן ר״ל פרק הפסק וזה דוחק גדול בלשון. ורבינו ז״ל רצה להשמר מקושיא זו וכתב יחזור לפרשה ראשונה שהיא ואהבת וכו'. ומה מאד יש לתמוה על דבריו חדא דכיון דהוא יודע דהשלים פרשה ראשונה מה לו לחזור לשמע לא היה לו לחזור אלא לוהיה אם שמוע כדפרישית. ועוד קשה אפילו נודה דיחזור לפרשה ראשונה למה לו לחזור לואהבת היה לו לחזור לתחילת הפרשה. והרב״י ז״ל תירץ לשון זה ועיין עליו. ואצלי נ״ל לומר דכוונת רבינו ז״ל דכיון דפרשה א' בעינן דלא תהא קריאתו עראי אע״פ דלא בעינן כוונה מ״מ קצת כוונה בעינן שלא תהא המצוה קלה בעיניו וכמ״ש הרשב״א ז״ל והובא בבית יוסף וא״כ כיון שזה האיש השלים הפרשה ולא ידע מה זאת הפרשה שהשלים ודאי שקריאתו בלא כוונה כלל היה וא״כ כיון דקרא פרשה א' בלא כוונה כלל יחזור ויקרא אותה וכ״ת כשהגיע לוכתבתם למה אמרינן דיחזור לוכתבתם קמא נימא דיחזור לתחלת הפרשה כיון דקראה בלא כוונה י״ל דהתם ודאי בכוונה קראה ומה שהטעה אותו מפני שיש מקום לטעות שהפסוקים דומים וכיון דיש מקום לטעות ודאי דלא אמרינן דלא היה לו כוונה כלל אבל הכא דאין מקום לטעות דסיום פרשת שמע לא הוי כסיום פרשת והיה אם שמוע ומ״מ אינו יודע הפרשה שהשלים ודאי דלא היה לו כוונה כלל ולכך יחזור. ומה שאינו חוזר לשמע הוא מפני שסובר רבינו ז״ל דמה שאמרו האומר שמע שמע ה״ז מגונה לא נאמר אלא לפסוק ראשון כמ״ש הכלבו וכמ״ש סמ״ק הביאו ב״י ז״ל. ואע״פ שכתב הטור שכשכופל כל הפרשה אין בזה חשש כבר כתב הרב הגדול ר״י אבוהב ז״ל שיש לחוש מפני שאפשר לו שמ״ש בירושלמי ר״פ קרי ותני קרי ר״ל הפרשה זולת הפסוק הראשון אבל הפסוק הראשון אין לכופלו. ולהכי כתב רבינו ז״ל דחוזר לואהבת זה נראה לי ברור בדעת רמז״ל:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות קריאת שמע

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה