לחם משנה על משנה תורה, הלכות קרבן פסח· רבי אברהם די בוטון
פרק ו · הלכה ו
טמא מת שחל להיות וכו'. מ"ש הר"א ז"ל בהשגות שלא שאלו עד זמן שחיטה נ"ל דכוונתו לומר עד שעבר כל זמן שחיטה דהיינו בין השמשות ובזה נסתלקו ממנו כמה קושיות שהקשה עליו הרב בעל כ"מ ז"ל. הא' דלמה נדחו שהיה לו לומר להם שיזו עליהם ויטבלו ואח"כ ישחטו וכו' ועוד מה שהקשה לפי דבריו דברי בורות דברו שהיו יכולים ליטהר בהזיה וטבילה ועוד מה שהקשה דהיכי קאמר ביום ההוא לא היו יכולים אבל למחר היו יכולים והלא כך היו יכולים ביום ההוא כמו למחר וכו' דכל אלו הקושיות נמשכו להרב ז"ל מפני שהבין בדברי הר"א ז"ל דמ"ש עד זמן שחיטה ר"ל עד התחלת זמן שחיטה אבל כפי מ"ש שפירוש עד סוף זמן שחיטה אין כאן אחת מן הקושיות שהקשה דלא היה להם פנאי להזות ולטבול ולשחוט פסח דכבר עבר הזמן ולא דברו דברי בורות דיפה אמרו טמאים מפני שעבר היום ואינם יכולים ליטהר ויפה אמר הכתוב ולא יכלו לעשות וכו' מפני שעבר זמן השחיטה שאין שוחטין בלילה אבל למחר היו יכולים וכ"ת איך טעו כל כך זמן ולא שאלו עד שעבר כל זמן השחיטה י"ל דלא שמו אל לבם לספק בדבר עד העת ההיא ודוחק:
והלא איסור הזיה בשבת משום שבות וכו'. כתב הראב"ד ז"ל זה המפרש פירש טעם להזאה וערל וכו'. וכתב ועוד לדבריו מצורע למה לא העמידו דבריהם והרי הוא בהזיה כפי מה שהבין בדבריו הרב בעל כ"מ ז"ל שמצורע מותר להזות עליו בשבת יפלו עליו כמה קושיות שהקשה עליו הרב הנזכר. ועוד קושיא אחרת חזקה דא"כ איך תירץ הוא קושיא זו במ"ש שהשבות שיכול לבא לידי איסור כרת בו העמידו דבריהם דא"כ הזית מצורע הרי יכול לבא לידי איסור כרת כמ"ש הוא עצמו והזאה נמי שמא יטלנה בידו וכו'. ע"כ נ"ל ודאי שאין כוונת הראב"ד ז"ל כמו שחשב הרב בעל כ"מ ז"ל דמקשה לו מהזאת מצורע אלא כוונתו להקשות על רבינו ז"ל כפי מה שהבין הוא בדבריו דהטעם שנתן להזאה משום דביום י"ד כשעושה ההזאה אינו זמן הקרבן אלא החיוב כרת הוא בא אם לא יאכל הפסח בלילה וההזאה היא ביום י"ד דא"כ מצורע שחל שמיני שלו להיות בי"ד וראה קרי בו ביום הרי זה טובל וכו' הואיל ואיסורו להכנס שם מדבריהם והרי שם הטעם עצמו דאיסור דהוא נדחה הוא ביום והכרת בלילה וא"כ איך נדחה מפני איסור כרת לפי טעמו של רבינו ז"ל. ומ"ש והרי בהזיה נ"ל דטעות יש כאן ונתחלף הכ"ף ושמו במקומה בי"ת וצ"ל כהזיה כלומר הטעם שפירש רבינו ז"ל בהזיה שלא העמידו יש במצורע וא"כ למה העמידו דבריהם במצורע. ואיכא למידק לפי סברת רבינו ז"ל שכשהזה ביום י"ד אין שוחטין עליו דאמרינן בפ' אלו דברים השיב ר"ע הזאת טמא מת תוכיח שחל שביעי שלו להיות בשבת ובערב הפסח והוא משום שבות ולדברי רבינו ז"ל קשה דהזאת טמא מת שהוא בשביעי בערב פסח למה תדחה בשבת הא אפי' שיזו אותו בשבת אין שוחטין עליו. וי"ל דהך בערב הפסח לפי דעת רבינו ז"ל לאו דוקא אלא הוא בי"ג בניסן והכי אשכחינן בס"פ האשה דאמרו שם מצורע שחל שביעי בערב הפסח והתם ודאי שביעי לאו דוקא אלא שמיני הוא דאין ההזאה אלא בשמיני הכא נמי לדעת רבינו ז"ל לאו דוקא: