לחם משנה על משנה תורה, הלכות קרבן פסח· רבי אברהם די בוטון
פרק ה · הלכה ט
מי שהיה חבוש חוץ לחומת ירושלים וכו'. בפרק האשה אמרינן האונן והמפקח את הגל וכן מי שהבטיחוהו להוציאו מבית האסורין והחולה והזקן שהיו יכולים לאכול כזית שוחטים עליהם ועל כולן אין שוחטין עליהם בפני עצמן שמא יביאו את הפסח וכו' ובגמרא אמר רבה בר הונא אמר ר"י לא שנו אלא בבית האסורין דעכו"ם אבל בית האסורים דישראל שוחטין בפני עצמן כיון דאבטחינהו מפיק ליה וכו' אמר רב חסדא הא דאמרת בית אסורין דעכו"ם לא אמרינן אלא חוץ לחומת בית פאגי וכו'. והשתא קשה על רבינו ז"ל דחילוק הנאמר בגמרא בין עכו"ם לישראל לא הוי אלא לשחוט בפני עצמן אבל להיות נמנה עם אחרים ודאי דבכל אופן נמנה ומדברי רבינו ז"ל דחילוק הנאמר בגמרא בין עכו"ם לישראל לא הוי אלא לשחוט בפני עצמן אבל להיות נמנה עם אחרים ודאי דבכל אופן נמנה ומדברי רבינו ז"ל אינו נראה כן שכתב שוחטין עליו ומלשון זה משמע להמנות עם אחרים ובזה חילק בין העכו"ם לישראל ולא היה לו לומר אלא שוחטים עליו ואין שוחטים בפני עצמן במה דברים אמורים שהוא חבוש ביד עכו"ם אבל ביד ישראל אפילו בפני עצמן שוחטין וכפי שיטת הירושלמי שכתבו התוס' מוקי לה ר' יוסי בר בון בשם ר"י כשחבשוהו ישראל אבל חבשוהו עכו"ם אין שוחטין עליהם אפי' עם אחרים אשר פיהם דבר שוא ודאי שרבינו ז"ל אתי שפיר כפי זה. אבל תימה לומר דשביק הגמרא דידן ונקט דברי הירושלמי לכך צריך לדחוק ולומר דמאי דכתב רבינו ז"ל שוחטין עליו היינו בפני עצמן אבל דין שוחטין להיות נמנה עם אחרים לא כתב רבינו ז"ל וכן אנו מוכרחים לומר בפ"ו גבי חופר את הגל שכתב רבינו ז"ל שוחטין עליו שמא ימצא מת כו' וע"כ איירי מאי דכתב רבינו ז"ל עליו בפני עצמן דאם אינו כן ודאי דשוחטין כדקאמר במתני':