אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות קרבן פסח· רבי אברהם די בוטון

פרק ה · הלכה ב

פרק ה

מי ששגג או נאנס ולא הקריב וכו'. כתב הראב"ד ז"ל שנה זה במשנתו כרבי וכו'. כוונת הר"א ז"ל להשיגו דהיה לו לפסוק כרבי נתן דבחלוקה דפיטור מסייע ליה רבי חנינא ובחלוקה דחיוב מסייע ליה רבי: אבל מי שהיה טמא וכו'. בריש מי שהיה טמא אמרו במשנה א"כ למה נאמר טמא או שהיה בדרך רחוקה שאלו פטורים מהכרת ואלו חייבים בהכרת ומפרש רבינו ז"ל בפירוש המשנה מסכים למ"ש כאן כשהיה טמא או בדרך רחוקה ולא עשה את השני אינו חייב כרת לפי שנפטר מפסח ראשון שנאמר בו כרת ונדחה לפסח שני שלא נאמר בו כרת וכששגג או נאנס בפסח ראשון ולא עשה את השני חייב כרת כי לשון התורה כל מי שלא היה טמא או בדרך רחוקה ולא עשה פסח כלל חייב כרת. ונראה ביאור דבריו דאע"ג דקי"ל כרבי דאיכא כרת בשני משום דכתיב עונו ישא לא קאמר קרא כרת אלא לאיש שבדרך לא היה אבל לכל העולם לא נאמר כרת אלא בראשון והכתוב פטר לטמא ולדרך רחוקה ועונו ישא לא כתיב בזה אבל שגג ונאנס הרי בדרך לא היה וכתיב ביה כרת בשני ולכך חייב. וקשה טובא דהא בגמרא משמע דמאי דקאמר שאלו פטורין ואלו חייבים לא קאי אלא אמזיד ואונן לרב ששת וה"ק אלו פטורין ר"ל בשוגג או באונס ואלו חייבים קאי אמזיד ואונן ולרב נחמן למזיד לחודיה אבל פירוש זה שכתב רבינו ז"ל לא שמענו לא כרב ששת ולא כרב נחמן. וע"ק דכפי מה שפירש רש"י ז"ל בגמ' משמע דהך דרשה דאלו פטורין ואלו חייבין לא אתיא כרב ששת דאמר לא הורצה דלרב ששת איצטריך קרא לומר אי בעי לא עביד ומתניתין אתיא דלא כרב ששת ואפשר דרב ששת בברייתא דר"ע אבל רבינו ז"ל שפסק כרב ששת קשה איך פסק כברישא דמתני'. ונראה לתרץ לקושיא ראשונה דרב ששת ורב אשי דמוקי להו במזיד ואונס וכן רב נחמן דמוקי להו במזיד לחודיה הוא משום דבעו לאוקומי סתם מתני' כר' נתן ור' חנינא דאמרי לקמן דשגג בראשון אפילו הזיד בשני פטור ולכך קא מתמה בגמרא ואמר בני כרת נינהו כלומר אפילו דקאמר דמתני' איירי בהזיד בשני מ"מ קשה דהיכי נימא דמתני' אתיא דלא כרבי נתן ור' חנינא דלדידהו לאו בני כרת הם אפילו הזיד בשני ולא אשכח גוונא לאוקומי מתני' אלא במזיד ואונן אבל לדידן דקי"ל כרבי אתי דרשה בדרך רחוקה כפשטה וקרא אתא לומר דבדרך רחוקה אפי' הזיד בשני פטור מכרת מה שאין כן בשוגג ונאנס דלרבי חייב. ולקושיא שניה י"ל דסובר רבינו ז"ל דרב ששת דאמר לא הורצה מסתברא קאמר ליה דכיון דאינו ראוי לאכילה בעת עשיית הפסח דהוא בדרך רחוקה אפילו שחט אחר עליו לא הורצה ומה שהקשו בגמרא א"כ למה נאמר טמא דאי למיעבד בראשון לא שבקינן ליה לא הקשו דנימא דקרא להכי הוא דאתא אלא כדכתבו התוספות ז"ל דפריך מלישנא דמתני' דמשמע מכרת פטור אבל אי בעי למיעבד מצי עביד ואע"ג דר"ע דברייתא משמע דמפיק ליה הא דלא הורצה מהיקשא דטמא דקאמר מה טמא שספק בידו לעשות וכו'. וי"ל דרבינו ז"ל גריס כגירסת התוספות וקאמר מה טמא שאין ספוק בידו לעשות מפני הטומאה אף דרך רחוקה שאין ספוק בידו לעשות וכו' ומייתי רב ששת מדקאמר ואינו עושה ע"ש:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות קרבן פסח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה