לחם משנה על משנה תורה, הלכות קרבן פסח· רבי אברהם די בוטון
פרק ד · הלכה יא
עצים של צליית הפסח וכו'. לשון זה קשה קצת להולמו דבגמרא אמרו דרבא ור' זירא חד אמר בעצים לצלייתו כולי עלמא לא פליגי כיון דתקנתא דפסח הוא כי גופא דפסח דמי כי פליגי במצה ומרור רבנן סברי הא אכילה אחריתי היא ורב סבר כיון דהכשרו דפסח הוא כגופא דפסח דמו וחד אמר במצה ומרור נמי כולי עלמא לא פליגי דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו דכיון דמכשירין דפסח נינהו כפסח דמו כי פליגי ליקח בו חלוק ליקח בו טלית רבנן סברי מהיות משה אמר רחמנא החייהו לשה ורבי סבר החייה עצמך משה. ופי' רש"י כולי עלמא לא פליגי דיכול להמנות אחרים ליקח במעות עצים ואם רבינו ז"ל מפרש כפירוש רש"י ז"ל לא היה לו לומר אלא עצים של צליית הפסח לפסח ויכול ליקח ממעות הפסח עצים אבל אינו יכול ליקח שאר דברים אבל מלשון זה שכתב דהוא מפרש דהנמנה כמו שהוא נמנה על גוף הפסח יכול להמנות ג"כ על העצים וכי אמרינן בגמרא לצלייתו כולי עלמא לא פליגי היינו דכשנמנה להיות לו חלק בעצים הוי כאילו נמנה בפסח והמעות חולין. וקשה על זה תרתי. חדא דהשתא כשנמנה בפסח עצמו הוי המעות חולין ויכול לקנות בהן כל מה שירצה כשנמנה להיות לו חלק בעצים מבעיא. מיהו לזה י"ל דסד"א דכשהקדיש זה מעותיו הוא לקנות בהן פסח עצמו וכשיקנה בהן פסח עצמו יהיו המעות חולין אבל כשנמנה להיות לו חלק בעצים ה"א דלא יהיו המעות חולין קמ"ל. ועוד קשה איך יתיישב לפי דבריו מאי דאמרו בגמרא כי פליגי ליקח בו חלוק דאיך אפשר ליישב פירוש כשנמנה ליקח בו חלוק אם יהיו המעות חולין אם לאו, ואם נפשך לומר כשנמנה לקנות חלוק של מצוה או טלית של מצוה אם יקח מאותן המעות כל מה שירצה אם לאו מ"מ קשה דלא שייך בזה טעמא דהחייהו לשה דא"כ אפילו טלית של מצוה איך יכול ליקח וכן למ"ד החייה עצמך משה קשה אם זה נמנה ליקח טלית וחלוק של מצוה מה ענין זה לזה בשלמא כשנמנה לעצים ולמנוי היינו גופא דשה אבל הכא היאך הוי משה. וכבר עלה בדעתי לדחוק בלשון רבינו ז"ל ולפרשו כפירוש רש"י ז"ל אבל ראיתי אחר העיון כי לא יעלה כלל: