לחם משנה על משנה תורה, הלכות קרבן פסח· רבי אברהם די בוטון
פרק ג · הלכה ד
חבורה שאבד פסחה וכו' פטורים לעשות פסח שני וכו'. פירש רש"י דממה נפשך בראשון נמנו ואכילת פסחים לא מעכבא ע"כ. משמע לכאורה דמתניתין אתיא כמ"ד אכילת פסחים לא מעכבא וקשה דא"כ איך רבינו ז"ל פסקה להך מתני' הא איהו פסק לקמן פ"ב דלא כרב דאמר בפרק צולין (דף ע"ח) דאם זרק הורצה משום דאכילת פסחים לא מעכבא דהוא ז"ל כתב אם זרק לא הורצה. וי"ל דמאי דקאמר רב דאכילת פסחים לא מעכבא הוא שאפילו הבשר טמא בשעת זריקה לא איכפת לן מידי ובהא לית הלכתא כוותיה אלא צריך שבשעת זריקה יהיה ראוי לאכול אבל אם בשעת זריקה ראוי לאכול אע"פ שלא אכל אחר כן לא מעכבא. תו איכא למידק אמאי לא חילקו כאן בגמ' בין קודם זריקה לאחר זריקה דאם הספק נפל קודם זריקה חייבין לעשות ואם לאו אין חייבין, והתוס' ז"ל כתבו לא דמי להא דאמר לעיל שכח לפני זריקה חייבין לעשות פסח שני ולא כתבו טעם. ונ"ל הטעם דבשלמא השליח שעשה הפסח יתנה ויאמר אם אמר לי גדי יהיה טלה בשבילי ואם בהפך בהפך וכיון שרבו שכח קודם זריקה הרי הוא כאילו לא עשה כלום וזה לא עשה אלא על תנאי שזה יברר וזה לא בירר א"כ אין כאן כלום אבל הכא בשכל אחד שחט לא שחט על תנאי חברו אלא חשב שהוא פסח ודאי ולשם פסח ודאי שחטו להוציא את חבירו ידי חובתו ולכך פטורין: