לחם משנה על משנה תורה, הלכות קרבן פסח· רבי אברהם די בוטון
פרק ב · הלכה יא
האשה שהיא בבית בעלה שחט עליה וכו'. הרב מהרי"ק ז"ל תמה על רבינו ז"ל למה לא כתב דין דאינה רדופה דמתני' ותירץ דמשום דמילתא דלא שכיחא לא חש רבינו ז"ל לכותבו. ואני תמיה על דבריו דע"כ הרי כתבו שמ"ש תאכל משל בעלה על כרחו בשאינה רדופה דאי ברדופה תאכל ממקום שהיא רוצה מרגל ראשון ואילך וכיון שכתבו הוא תמיהה גדולה איך לא חש לפרשו דאילו לא היה מזכירו כלל היה מספיק תירוצו. ולכך נ"ל לומר דרבינו ז"ל סובר דכי משני בגמ' לא קשיא כאן ברדופה כלומר רגל ראשון דמתני' הוי ראשון להליכתה וכדכתבו שם התוס' ז"ל בפ"ק ודינא דמתניתין ודברייתא הכל דבר אחד ומה שאמרה המשנה תאכל ממקום שתרצה הוא מרגל ראשון הסמוך לנשואיה ואילך ומאי דקאמר התנא רגל ראשון הוא משום דאינה רדופה לילך ולדידה קרי ראשון דהוי ראשון להליכתה וברייתא קרי ראשון לסמוך לנישואיה משום דאיירי ברדופה נמצא דאין חילוק לענין הדין כלל בין רדופה לאינה רדופה דלעולם הרגל ראשון הסמוך לנשואיה תאכל משל אביה ומכאן ואילך ממקום שתרצה ורישא דקאמר תאכל משל בעלה היינו כשהיא בבית בעלה דהאי דאמרינן רגל ראשון תאכל משל אביה מכאן ואילך ממקום שתרצה היינו כשהולכת ברגלים לבית אביה אבל כשהיא בבית בעלה אפי' רגל ראשון תאכל משל בעלה נמצא דלא קאמר בגמרא רדופה ואינה רדופה לחלק לענין הדין אלא לומר דאמאי קרי ברייתא ראשון לרגל ראשון הסמוך לנישואיה והמשנה קרי ראשון לרגל שני ולהכי כתב רבינו ז"ל ברגל הראשון הסמוך לנישואיה כלומר למעט ראשון להליכתה דבהכי איירי מתני' אע"ג דבפירוש המשנה פירש רבינו ז"ל דרגל ראשון הוי הסמוך לנישואיה מ"מ אני כותב זה לפי מה שנראה במ"ש כאן בחיבור:
וכן יתום ששחטו וכו'. בגמרא (דף פ"ח) הקשו שמעת מיניה יש ברירה ותירצו אמר ר' זירא שה לבית מכל מקום: