לחם משנה על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי אברהם די בוטון
פרק ו · הלכה ח
ואם קדם והקריב חטאת אחרת כולן וכו'. כן מבואר בתוספתא פ"ח דקרבנות וז"ל אם כבר קרבה חטאתו שניהם ימותו ע"כ. והר"י קורקוס ז"ל תמה על זה דנתערבה לא הוי אבודה אלא גנובה וכתב דאילו היה רבינו ז"ל מפרש כפירש"י ז"ל בבעיא דבעי בפ"ד מתמורה גבי הא דאמר ר"י אחורי הדלת אי הוי דוקא ולא אבראי או דילמא כ"ש אבראי שכתב שם רש"י דפירוש אבראי הוי נתערבה בבהמות של אחרים במדברות היה אפשר לפרש דבריו אבל רבינו ז"ל פירש בפ"ד מהלכות אלו דאבראי לא איירי בנתערב אלא שאבדה בשדה או באגם וטעמו אולי יש אדם רואה אותה אבל נתערבה לא קרי רבינו ז"ל אבודה זה כלל דבריו עם שהרב בעל כ"מ ז"ל האריך יותר בלשונו. ואני תמהתי עליו דאדרבה תירוץ רבינו ז"ל מרווח יותר דאי פירוש אבראי הוא דנתערבה באחרת כרש"י ז"ל א"כ בגמרא דמסקינן לה בתיקו אמאי תיפשוט מהתוספתא שהבאתי דקאמר כבר קרבה חטאתו שניהם ימותו משמע דנתערבה הוי כאבודה אלא ודאי צ"ל דבנתערבה כ"ע לא פליגי דאבודה מקרי ור"י לא פליג על ר' אושעיא בנתערבה דמקרי אבודה אלא בא להוסיף דאחורי הדלת אע"ג דאי מהדר אפיה חזי לה מ"מ מקרי אבודה והבעיא דאבראי אין הספק בנתערבה דהא ודאי אבודה מקרי וכדברי התוספתא אלא שנאבדה באגם והספק הוא דילמא לא מיקרי אבודה כיון שיש אדם שרואה אותה ולפי זה הפירוש אין עסק לתוספתא עם הבעיא. אבל לפירוש רש"י ז"ל קשה דתפשוט בעיא מן התוספתא כדכתיבנא ואולי י"ל לדעתו דלא שמיעא ליה התוספתא ולפירוש רבינו ז"ל ניחא טפי: