לחם משנה על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי אברהם די בוטון
פרק ה · הלכה ג
הפריש חטאתו וכו'. בירושלמי פ"ב דשקלים אמרינן הכי הפריש שקלו וסבר שהוא חייב ונמצא שאינו חייב לא קדש הפריש שנים וסבור שהוא חייב שנים ונמצא שאינו חייב אלא אחד את השני מאי את עביד ליה נשמעניה מן הדא הפריש חטאתו וסבור שהוא חייב ונמצא שאינו חייב לא קדשה הפריש שנים וסבור שהוא חייב שתים ונמצא שאינו חייב אלא אחת אותה שניה מאי את עביד ליה אלא רועה הכא נמי לנדבה ע"כ. מוכח מכאן בהדיא דהפריש ב' שקלים כסבור שהיה חייב שנים ונמצא שאינו חייב אלא אחד יביא אחד והאחר יפול לנדבה דהשוה הירושלמי שקלים לחטאת וא"כ תימה על רבינו ז"ל שכתב בפ"ג מהל' שקלים הפריש שנים ונמצא שאינו חייב אלא אחד אם בזה אחר זה האחרון לא קדש ואם בבת אחת האחד שקלים והשני מותר שקלים ע"כ. נמצא דמחלק בין שקלים לחטאת דבשקלים בזה אחר זה אומר דהאחרון לא קדש ובבת אחת אומר דהאחד מהם שירצה יהיה שקלים והשני מותר שקלים והיינו חולין כדכתב שם לקמן דמותר השקלים חולין וכאן כתב בין בזה אחר זה בין בבת אחת יפלו הדמים לנדבה. ואפשר דגירסא אחרת היתה לו לרבינו ז"ל בירושלמי שהיה מחלק בין שקלים לחטאת וכמו שהוא כותב ומ"מ צריך לתת טעם בחלוק הענינים דממתני' דשקלים משמע דראויים להיות שוים בדינים אלו שהוצרכו לתת טעם במה שחילקו בין היכא שאומר הרי אלו לשקלים דהמותר חולין והיכא דאומר הרי אלו לחטאת שהמותר נדבה ואמרו שם אמר ר"ש מה בין שקלים לחטאת וכו' משמע דהיכא דאין טעם לחלק ביניהם ראוי להיות שוים בדינם ואולי החמירו בחטאת משום דהמותר של חטאת הוי נדבה אבל בשקלים שהמותר חולין הקלו ועדיין צ"ע: